90

מזה, שלדעת התו"כ אינו יכול לפסוק טומאה וטהרה — כי ענינו של אדם ש­"חשך מאור עיניו" הוא, שאור הראי' שלו הוא בתוקף גדול ואינו יכול להת­צמצם בראי' גשמית [שלכן נקרא הסומא בשם "סגי נהור"^מג, שפירושו ריבוי אור, אף שלכאורה הוא היפך ענין הסומא שאינו רואה, אלא לפי שב"סגי נהור" מאיר עצם כח הראי' בלי כיסוי והעלם, ולכן לא נמצאת אצלו התפשטות אור הראי'].

וענינו ברוחניות, שרואה רק הפני­מיות שבהאדם.

ולכן כהן הסומא באחת מעיניו או שחשך מאור עיניו אינו רואה את ה­נגעים, כיון שלגבי' לא נמצא ענין ה­נגעים, היינו הפסולת הנמצאת רק בחי­צוניות העור, כי רואה רק פנימיותו של האדם, שכולה טוב וברור.

וכשם שאינו רואה את הנגעים לטמאו כך אינו רואה לטהרו, כי גם טהרת הרע שבחיצוניות צריכה לבוא מכח הכהן איש החסד^מד, להמשיך ולהשפיע שיבוא הטוב בלבושיו החיצוניים.

(משיחת ש"פ תזו"מ תשמ"ח)

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org