זה ש"משה הוא ישראל" הוא לפי "שנשיא הדור הוא ככל הדור", כלומר — אין פירוש הדברים, דכאשר המדובר בהתעסקותו של משה בענין השייך לצרכי כלל ישראל אין הוא איש פרטי בזה, אלא הוא עושה זאת עבור הכלל, ובמילא אפשר לכתוב "משה" (העושה בפועל) או "ישראל" (שבשבילם נעשה) — אלא שעצם מציאותו של משה, להיותו "נשיא הדור", הוא "ככל הדור". היינו דנשיא הדור הוא (איש) צבורי בעצם מהותו, ובמילא מה שהוא עושה ה"ז עשיית ישראל.
וכן לאידך — זה "שישראל הם משה" הוא לפי "שהנשיא הוא הכל": כאן לא כתב רש"י "כל הדור", כי אין כוונתו כאן שמהותו של נשיא הדור היא — כל אנשי הדור, אלא שהכללב — כל צרכי הכלל — הם (צרכיו ובאים על ידי) הנשיאלג, דכל מה שיש אצל בנ"י בא מ(כח) הנשיא [כמו שמצינו בנוגע לבנ"י במדבר, שכל צרכיהם הגשמיים (אכילה (מן ובשר)לד ושתי'לה) קיבלו על ידי משה, וכן כל התורה נמסרה להם (וכמה ציווים וכיו"ב) על ידי משה]. ומכיון שכל עניני וצרכי בנ"י באים ממשה (הנשיא), נמצא ש"ישראל הם משה"לו.
וזהו ש"הכתובים הללו" — שתולים השליחות פעם במשה ופעם בישראל — באים "לומר לך", ששליחות שלכאורה יש לייחס ולתלות רק במשה (בתור שליח השם), הנה היא שייכת לכל ישראל, וכן לאידך, ששליחות שלכאורה היא של ישראל, תולה אותה הכתוב במשה — לפי "שנשיא הדור הוא ככל הדור. . הנשיא הוא הכל".
ו. מה"ענינים מופלאים" שבפירוש רש"י:
במדרשלז (מקורו של פרש"י) הלשון הוא "שראש הדור הוא כל הדור", ורש"י משנה וכותב "נשיא הדור הוא ככל הדור"לח.
ויש לומר, שזהו בהתאם לחידושו של רש"י (הנ"ל): "ראש הדור" פירושו (ע"ד