השכים קודם אור היום לענין ברכת הנותן לשכוי בינה
בשוע"ר סי' מז ס"ט: "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד עי' סי' א שימתין מלאמרה עד שיאור היום ואם שמע קול תרנגול יכול לברך הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות לילה".
והיינו שאף בישן בלילה וקם קודם אור היום מחלק רבנו בין ברכת הנותן לשכוי לבין שאר הברכות, שאת שאר הברכות יכול לברך גם קודם אור היום ואילו ברכת הנותן לשכוי אינו יכול לברך עד שיאור היום או עד שישמע קול תרנגול. אמנם בסידור כתב:
"כל הברכות הללו מברך אפילו לא נתחייב בהן כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים. אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר. אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר".
שדוקא בניעור כל הלילה מחלק רבנו בין ברכת הנותן לשכוי לבין שאר הברכות (שבשאר הברכות אינו מברך עד שיעלה עמוד השחר ובברכת הנותן לשכוי סגי אף בשמע קול תרנגול), משא"כ בישן בלילה וקם קודם אור היום אינו מחלק ביניהם. והיינו שבקטע זה שבסידור יש ג' הלכות:
1) ניעור כל הלילה כו' אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר.
[הטעם לזה י"ל בפשטות "מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם" (שוע"ר סי' מו ס"ז), ולכן זמנו "משעלה עמוד השחר שאז מקצת בני אדם רגילים לקום ממטתם" (שוע"ר סי' נח ס"ב)].
2) ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה.
[דין זה הוא רק בשמע קול תרנגול, משא"כ בשאר הברכות, היינו אם ניעור כל הלילה ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, לא יברך עליהם מלביש ערומים, עד שישן וישכים קודם אור הבוקר או עד שיעלה עמוד השחר].
3) אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן.
בזה אינו מחלק בין ברכת הנותן לשכוי לבין שאר הברכות, ולא נתפרש כאן דין ברכת הנותן לשכוי בישן בלילה וקם קודם אור היום. מפשטות הלשון נראה שבזה יכול לברך אפילו קודם אור היום. אמנם בבדי השלחן סי' ה ס"ק יד כותב: "ונראה פשוט דהוא הדין נמי אם ישן בלילה לא יברך הנותן לשכוי, אם לא שמע קול תרנגול עד שיעלה עמוד השחר אחרי שלא נתחייב בה, וכן פסק אדמו"ר בשו"ע סי' מז מפורש, וניעור כל הלילה לרבותא נקט, דאפילו ניאור אם שמע קול תרנגול אחר חצות יכול לברך דזמן חובת הברכה מתחילה מחצות ואילך".
ולענ"ד יש לדון בזה, שאף שכן פסק בשו"ע, שאין חילוק בזה בין ישן בלילה לבין ניעור כל הלילה, מ"מ כאן בסידור מפורש דין זה דוקא "אם ניעור כל הלילה".
וההוכחה לזה היא לא רק ממה שהקדים רבנו לכתוב בסידורו "ואם ניעור כל הלילה" - לפני ביאור דין שמע קול תרנגול, אלא שכן מוכח לכאורה גם מתחלת דבריו "אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך". וקאי גם על ברכת הנותן לשכוי, שהרי קטע זה שבסידור מופיע מיד לפני ברכת הנותן לשכוי בינה, ומתחיל בה "כל הברכות הללו" ומפרש בשער הכולל, כפירוש הפשוט של הדברים האלו, דהיינו מברכת הנותן לשכוי עד ברכת התורה (למעוטי שלושת הברכות שלפני הזה, שהם ברכות ענט"י, אשר יצר ואלקי נשמה, שיש להם דין אחר, כמבואר שם).
והנה בבדי השלחן שם סקי"ד וסקט"ו מפרש שגם בשאר הברכות אינו מברך בישן בלילה והשכים קודם עלות השחר, אלא כשפשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' והתחייב בהן. ולענ"ד נראה יותר לפרש, שכיון שישן, במילא נתחייב בהן מיד, אפילו לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ולא שמע קול תרנגול. וכמו שמבואר בשו"ע שלו (סי' מז ס"ט): "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות" (שבכל אופן מברך מיד כשקם).
קשה להוכיח ממנהג העולם - עמא דבר, מ"מ דומני ברור שמעולם שמענו מאבותינו ומרבותינו בפשיטות, שהמשכים קודם אור הבוקר מברך את כל הברכות הללו, אפילו לא נתחייב בהם, היינו אפילו לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ואפי' לא שמע קול תרנגול. והרי היו חסידים רבים וכן שלמים שלא היו פושטים בגדיהם בלילה כי נרדמים אצל השלחן מתוך עיון בספר; הכי נאמר שבקומם משנתם בבוקר לא אמרו את ברכות השחר? ואף שלא ראינו ולא שמענו אינה ראיה, הנה בדבר הרגיל הוי ראיה, ורגיל הדבר לקום בחורף קודם אור היום ולברך את כל ברכות השחר, ובפשטות מנהג זה הוא גם לפי פסק האמור בסידור רבנו הזקן.
וי"ל הטעם בזה, כי כל הברכות האלו נתקנו לומר רק פעם אחת ביום, בשעה שקם ממטתו (ראה סי' ו ס"ח. סי' עא ס"א). ולכן כשקם ממטתו מתחייב לברך את כל הברכות האלו אפי' לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ולא שמע קול תרנגול, כי אין הברכות האלו על הנאת עצמו בלבד אלא שהקב"ה ברא צרכי העולם (סי' מו ס"ז).
ואם יש לומר כן לגבי שאר ברכות השחר, בודאי יש לומר כן גם לגבי ברכת הנותן לשכוי, כמבואר בסי' מו ס"ז, שלשיטת הרא"ש וסיעתו דוקא ברכת הנותן לשכוי נתקנה על סידורו של עולם ואילו שאר הברכות שלהנאתו נתקנו רק כשנתחייב בהן.
וכבר הקשה במ"א סי' מז סקי”ג, אל אלו האומרים שבהשכים גרעה ברכת הנותן לשכוי, ובלא"ה גרעו שאר הברכות, ואינו מתרץ, רק מסיים "ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה". וכך פסק רבנו בשו"ע שלו, אבל בסידור פסק מה"ט שאין לחלק בזה בין שאר ברכות לברכת הנותן לשכוי כו', וכנ"ל.
*
וכדי ליישב את שיטת קצות השלחן, כתב הר"א שי' חייקין בקובץ הערות ובאורים גליון תשעט (עמ' 48), שאפשר שאף מ"ש בשו"ע אדה"ז סי' מז ס"ט "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות", הכוונה היא שהוא "יכול", היינו שהוא יכול להתחייב בהן ע"י שילבש בגדיו וכו', אבל אם לא התחייב בהן אינו מברך.
אמנם מלבד הדוחק שבפירוש הזה, מפורש בשו"ע אדה"ז כמה פעמים ההיפך מזה:
א) סי' מו ס"ז מביא שלוש דעות אם צריך לברך ברכות השחר כשלא נתחייב בהן, ופוסק כהדעה השלישית: "שאפילו לא נתחייב בהן כלל יברך כולם כסדרן מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם ואם הוא אינו נהנה אחרים נהנין וכן המנהג פשוט ואין לשנות". ולא רמז כאן שום חילוק אם הוא לפני עלות השחר (ומברכין כיון שישן שינת קבע אחרי חצות) או אחרי עלות השחר.
ב) סי' מז ס"ז מבאר דין ברכת התורה כשהשכים קודם אור היום: "שברכת התורה היא כברכות השחר שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום כו' גם ברכות השחר זמנן הוא ג"כ קודם אור היום מיד שניעור משנתו". ואף שלענין ברכת התורה מביא שם שתי דעות, הרי לענין ברכות השחר ברור מילולו שתקנו אותן פעם אחת ביום, מיד שניעור משנתו (קודם אור היום) או כשיאור היום (כשהיה ניעור כל הלילה). בלי שום הפרש עם הלביש בגדיו אחרים או לאו.
ג) שם ס"ט: "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות", שכאמור לעיל, הפירוש הפשוט בזה הוא אפילו אם לא הלביש בגדים אחרים, כיון שכאמור לעיל התקנה נתקנה לברך את ברכות השחר פעם אחת ביום (כשניעור משנתו או כשהאיר היום) בין אם הלך ולבש וחגר ובין אם לא הלך ולא לבש ולא חגר.
עוד הביא ראיה לדבריו בהערות ובאורים שם מסי' מו ס"ח שהמשכים קודם אור הבוקר לסליחות אומר את ברכות השחר אחרי סליחות, ודימה בנפשו שהטעם הוא כדי לאמר את הברכות אחר עלות השחר. אמנם באמת נתבאר הטעם לזה לפני כן בס"ג "נהגו לסדרן בבית הכנסת" (היינו אחרי סליחות, כשכולם כבר הגיעו לבית הכנסת). ומבואר לעיל סי' ו ס"ד: "מה שנוהגים בימי הסליחות ובימים נוראים שלאחר שמפסיקין באמירת הסליחות או באמירת תהלים ושאר דברים מתחילין לברך על נטילת ידים ואשר יצר כו' כדי להוציא את הרבים ידי חובתן", והרי ודאי שאין כל חשש בשתי ברכות אלו קודם עלות השחר, אלא הטעם הוא כנ"ל.
ואיך שנפרש את דברי רבנו הזקן בסדורו, דומני שברור בשו"ע אדה"ז כפי שנתבאר כאן.
אמנם על פי האמור לעיל יש להוסיף גם בסידור עוד הוכחה אחת, שלא נתבארה קודם, והיא, אשר בהמשך הדברים לגבי ברכת התורה מבואר בסדור "ומי שישן בלילה מברך בקומו מחצות הלילה ואילך, ואם ניעור כל הלילה מברך כשיאור היום כמו כל ברכת השחר". והרי לגבי ברכת התורה (כשישן וקם מחצות הלילה ואילך) טעם החיוב הוא כמבואר לעיל: "שברכת התורה היא כברכות השחר שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום כו' גם ברכות השחר זמנן הוא ג"כ קודם אור היום מיד שניעור משנתו". והרי לגבי ברכת התורה בודאי פירוש הדברים הוא, שכיון שישן וניעור ממילא הוי זמנו וממילא נתחייב בברכה.
* * *
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור