תפלה כנגד מקום המקדש
בשוע"ר סי' צד ס"ב: "ואנו מחזירין פנים למזרח מפני שאנו יושבין במערבו של ארץ ישראל ונמצא פנינו לארץ ישראל".
צ"ע, דלכאורה הם תרתי דסתרי, שהרי כל מדינה שהיא באמצע מערבה של ארץ ישראל לא תהי' א"י כנגד אמצע מזרח שלה, אלא משוכה כלפי צפון (צפונית מזרחית), וכל מדינה שא"י היא כנגד אמצע מזרח שלה לא תהי' באמצע מערבה של א"י, אלא משוכה כלפי צפון (צפונית מערבית).
- שהרי האדם העומד בא"י ומחזיר פניו למערב, הנה העיגול הזה שכנגד פניו יפגוש את קו המשוה (בסוף האופק שלו), וככל שיתרחק עיגול זה מא"י כן יתקרב לקו המשוה. ועד"ז לאידך גיסא, שהאדם העומד באותה מדינה הנמצאת במערבו של א"י (דהיינו מדינה העומדת ע"ג עיגול הנ"ל היוצא מא"י עד קו המשוה) ומחזיר פניו למזרח, הנה עיגול זה שכנגד פניו יפגוש גם הוא את קו המשוה (בסוף האופק שלו), וככל שיתרחק עיגול זה ממדינה זו כן יתקרב לקו המשוה, וא"כ שוב לא יפגוש עיגול זה את א"י – אלא יעבור לצד דרומה של א"י.
והנה מקור דבר זה (ואנו מחזירין כו') הוא ממ"ש בעלי התוס' על מדינת צרפת, וכמ"ש בסידור רבינו: "ומה שנהגו לעמוד כלפי מזרח נתפשט המנהג מימי קדם כשהיתה הגולה בצרפת וסמוכות שלה". וצ"ע דלפי הנראה ירושלים משוכה לדרום גם לגבי צרפת, ורק לגבי חלק מארץ ספרד ירושלים היא כנגד מזרחה (וגם בזה, אף שירושלים היא כנגד מזרחה, מ"מ היא אינה במערבה של ירושלים, אלא משוכה כלפי צפון, וכנ"ל).
ועד"ז צ"ע בתוס' גיטין (ח, א): "שאל רבינו פטר לר"ת דבזה"ז הי' להתחייב לר' יהודה במעשה, שאנו במערבה של א"י". ובפרט דלפי הנראה צריך לחשב שם את מערבה של א"י – לא (לגבי העומד בא"י, ולא) לגבי העומד באותה מדינה, אלא לגבי מרכז העולם, כלומר לגבי משוה היום, דהיינו ששניהם עומדים באותה מעלה של רוחב העולם, וא"כ ודאי שצרפת וספרד אינן במערבה של א"י (אם לא שנאמר שמקום השואל, שהוא רבינו פטר, לא הי' בצרפת אלא במרוקו, שהיא במערבה של א"י לגבי מרכז העולם כנ"ל).
והעירני הרב שלום מרוזוב שליט"א, דאולי מה"ט דייק רבנו בסידור להוסיף "(בצרפת) וסמוכות שלה", דקאי על ספרד. וכן העירני מזה שהסמ"ג (שממנו מקור דברים אלו, כמצויין עה"ג) הי' נוסע לערי ספרד לעוררם לתשובה, כמבואר בכ"מ.
ובכל אופן צ"ע מהו הטעם שכאן בנ.י. אנו מתפללין למזרח, ואילו ירושלים משוכה לגבינו מאמצע מזרח לצד צפון לערך 35 מעלות, דכיון שאמצע מזרח שלנו פוגש את משוה היום באופק שלנו, והוא משוך מירושלים הרבה לצד מערבית דרומית, הרי ירושלים היא משמאלו של רובע עיגול זה (שמנוכח הראש שלנו עד מקום פגישת האופק שלנו במשוה היום).
והעירני הנ"ל מאמרי בינה לכ"ק אדמו"ר האמצעי (פתח השער אות ח): "אך הנה כו' ענין ההשתחוואה שלנו עתה למזרח כו' ואמנם בזמן הגלות כו' המזרח עיקר שנאמר קדם, וע"כ אנו משתחוים כלפי מזרח". ועדיין צ"ע בכ"ז.
ב) עוד מבואר בהמשך הסעיף: "היום והלילה שוים שם בתקופת ניסן ותשרי". וצ"ע מהו תיבת "שם"? הרי בתקופת ניסן ותשרי היום והלילה שוים בכל העולם.
והעירני הנ"ל, דאולי י"ל דכיון שכאן מיירי במדינה מסויימת, לכן מדגיש את פגישת האופק של מדינה ההיא בקו המשוה, ומצד זה הימים והלילות שוים "שם". ואין הכי נמי, כיון שהשמש נפגשת בתקופת ניסן ותשרי (בעת שהיא עוברת ע"ג קו המשוה) בשעת יציאת השמש על הארץ (בכל מקום ומקום לפי זמנו) באופק כל עיר ועיר (שבכל העולם) ע"ג קו המשוה, הנה מטעם זה שוים היום והלילה בכל העולם כולו, אבל כאן שמדבר אודות "פגישת גלגל משוה היום באופק עיר זה" לכן מסיים ש"היום והלילה שוים שם".
ג) עוד מבאר בהמשך הסעיף: "וצריך לחשב כמה יהי' כנגד ירושלים (דמאחר שמדינות אלו הן במערבו של א"י, הרי קו העגול דאמצע מזרח שלנו, אם לא יעבור דרך ירושלים ממש, יעבור על יד ירושלים, או לדרומו או לצפונו, ויומשך עד מקום פגישת האופק שלנו במשוה היום כנ"ל. וכשנרצה לידע אם ירושלים מצודדת קצת לדרום מקו עיגול זה או קצת לצד צפון, צריך לחשוב כמה יהי' כנגד ירושלים, היינו בקו חצי היום של ירושלים, הנקרא קו אורך ירושלים) ברוחב שמגלגל משוה היום (הנקרא קו המשוה) עד רובע עגול (היינו קו אמצע מזרח, שהוא הקו) שמנוכח הראש שלנו עד מקום פגישת האופק שלנו במשוה היום (ואורך קו זה אפשר לברר עפ"י דרכי החשבון במשולש כדורי). ואם רוחב זה שמעגול זה עד משוה היום כנגד ירושלים (שהוא סכום מעלות שיצא לנו מחשבון שהוזכר זה עתה) הוא יותר מרוחב שממשוה היום עד נוכח הראש של ירושלים (דהיינו מעלות רוחב ירושלים שהם קרוב לשלושים ושתים), צריך לצדד קצת לדרום (דמאחר שקו אמצע מזרח שלו הוא רחוק יותר מקו המשוה מאשר ירושלים, הרי שהיא לצפונו של ירושלים, וכיון שכן הוא צריך לצדד קצת לדרום מנקודת אמצע מזרח שלו) כפי ערך יתרון הזה ואם הוא פחות מזה צריך לצדד לצפון קצת (ונתבאר בנצח ישראל מהר"י מזאמושץ ע' נב).
ודבר זה תלוי במרחק המדינה מים המערבי כלפי המזרח (ר"ל כי כל אשר תרחק המדינה מאוקינוס האטלנטי כלפי המזרח כן תגדל ערך הנטיה לצד דרום), ובהרחקה מטבור הארץ (היינו מרכז הארץ, שבענינינו הוא קו המשוה) כלפי צפון יותר ממרחק ירושלים (ר"ל כי כל אשר תרחק המדינה לצד צפון כן תגדל ערך הנטיה לצד דרום). וחשבון זה (ר"ל בין בירור אורך המעלות שמעיגול זה עד משוה היום עד משוה היום כנגד ירושלים, ובין הבירור עפ"ז מהו ערך הצידוד לצפון או לדרום) קל להיודעים דרכי החשבון במשולש כדורי.
ביאר לי הנ"ל: עושים משולש כדורי אשר שלוש זויותיו הם: א. נקודה המזרחית, שהיא מקום פגישת משוה היום באופק עיר זה. ב. מקום פגישת קו המזרחי של עיר זו במעלת אורך ירושלים. ג. מעלת אורך ירושלים בגלגל משוה היום. והנה מתוך משולש כדורי זה ידוע לנו: א. הקשת שבין הזויות א-ג, דהיינו תשעים מעלות פחות מעלות האורך שבין עיר זו לירושלים. ב. זוית א, דהיינו רוחב מעלות עיר זו מקו המשוה. ג. זוית ג, שהיא זוית ניצבת. ומאחר שידוע לנו שני זויות, שאחת מהן היא ניצבת, וגם ידוע לנו הצלע, שהיא הקשת שביניהם, נוכל לברר עי"ז גם את אורך שאר הצלעות, דהיינו בנוגע לענינינו, האורך שבין הזויות ב-ג, שהוא הרוחב שבין קו המזרחי לקו המשוה כנגד ירושלים. וראה דרכי החשבון בשימת עין שם (ע' 6), דהיינו אשר משיק (ten) של המעלות שבין קו המשוה לבין קו אמצע מזרח האדם לרוחב ירושלים = משיק (ten) של מעלות רוחב האדם כפול תשלום בקע (cos) של מעלות האורך שבין האדם לירושלים.
* * *
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור