מוצש"פ קרח, ג' תמוז תשל״ח

תוכן ענינים

• שיחה א מעלת ג' תמוז; כמו שטר שיצא עליו ערעור ונתקיים; ג' תמוז ההתחלה שכולל הגאולה די"ב תמוז, היציאה ממדינה ההיא, ואפי' גאולה האמיתית והשלימה ע"י הפצת המעיינות לאחר היציאה משם; לפועל שג' תמוז זה, בפרט שחל בשבת שאז "כל מלאכתך עשויה", בודאי שיוסיפו בפעולות באין ערוך; בפרט שיש הבטחת נשיא דורנו להצלחה.
• שיחה ב גם בקרח היה חיזוק בכהונה; נקודת הכהונה מתבטאת בברכת כהנים שהיא נצחית גם בזמן הגלות, ונמשכת עד לגשמיות ממש.
• מאמר ד"ה יהי ה"א עמנו
• שיחה ג דיוקים ברש"י ד"ה "כחזה התנופה וכשוק הימין"; דיוקים במשנה "כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות"; דיוקים בהערות על הזהר תחילת פ' קרח; הוראה לפועל – מכיון שהוקדם היציאה לחופש, צריך לראות שיהיה גולים למקום תורה; במחנות קיץ מלבד שמירה על הגוף, צריך שישמרו על קביעות עתים; הנוסעים לשליחות המל"ח, שיפעלו באופן שיהיה רושם ופעולה נמשכת.
• שיחה ד הביאור ברש"י: מלשון הפסוק משמע שרוצה להיכנס לפרטים ולא לחכות עד פ' ראה; השוואת דעות הזהר אודות קרח לפשש"מ, האם רצה להתנשא על כולם לגמרי או להיות רק העיקרי ביניהם; ר' יוסי שענינו מלכות, מפרש שרצה לפגום בשלום שבין עליונים לתחתונים; כן בפרקי אבות, שיטת ר' יוסי שצריך לכבד התורה גם אצל הגויים ("בריות"), וכן נהג בפועל, ועל כן השכר הוא ש"גופו" הנדמה לגופות אוה"ע, מכובד על הבריות; בזה מובן הקשר למשנה שלפניה "אל תעשיה עטרה להתגדל בה".
• שיחה ה המשך הביאור ברש"י: אין תימה כשהתורה חוזרת על ציווי; ולכן הביא שם בעל המאמר ר"ע, כי דווקא לשיטתו אפשר לדרוש כאן בדיני זמן אכילת בכור; מכיון שכאן יתור הלשון חריף נקט כשיטת ר"ע; ע"פ חסידות – כל יהודי הוא בכור, פשיטא שאינו שייך לחטאת ואשם, ספק אם הוא שייך לשלמי תודה (שנמצא במקום סכנה); המסקנא – רק שלמים, מכיון שתפקידו לעשות שלום בעולם; שאר הענינים (חטאת, אשם וסכנה) הם מצד "נורא עלילה על בני אדם".