מוצש"פ וישב, חנוכה, מבה"ח טבת תש״מ

תוכן ענינים

• שיחה א: מבין ריבוי עניני שבת זו, יש להתחיל ב"שמחה", בשייכות להפטרה "רני ושמחי"; ע"פ המבואר בתורה אור דבימי חנוכה היו ישראל במצב ד"בת" ("רק מקבל" וחולשה) לגבי "ציון" (וסימן למעלה) וגם מעלין בקודש באור - למעלה ממדידה והגבלה. ולמעשה - בחנוכה צ"ל (גם) שמחה עד לפריצת הגדרים. (ס"א)
• שיחה ב: הנ"ל שייך גם תענית שעות (שהיתה בשבוע זה) כי השמחה מבטלת ענינים בלתי רצויים (ע"ד פעולת התשובה שע"י השמחה בשמיני עצרת ושמחת תורה); מעלת שמונת ימי חנוכה שתחילתה באות חי"ת (המרמזת על דברים לא רצויים) - יתרון האור מן החושך - וזוהי הנחמה היחידה על אריכות הגלות עד כדי כך. ויה"ר שלא יהא צורך בנחמה כי יקויים "ושמחת עולם על ראשם". (סי"ד)
• שיחה ג: השמחה צ"ל במיוחד בפעולות ד"מבצע חנוכה" (ובכל ה"מבצעים") ובמיוחד - ביחס לנמצאים בבתי הרופאים ובתי האסורים; תוספת שמחה מיוחדת בפעולות בין אנשי הצבא והמשטרה, ועי"ז נוסף ב"תפול עליהם אימתה ופחד", כפי שראו בחומש, ועד שהנרות מאירים את הלילה כפשוטו וכן את חושך הגלות. (סכ"א)
• שיחה ד: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (מ, א) "אחר הדברים האלה" - לפי שהרגילה אותה ארורה כו'". (סכ"ח)
• בלקוטי לוי יצחק (ע' קמה) בענין אות שי"ן של ד' ראשין. (סל"א)
• המשך הביאור בפירוש רש"י בפ' וישלח (לג, ד) "וירץ עשו לקראותו". (סל"ב)
• שיחה ה: הביאור בפירוש רש"י (בפרשתנו). (סל"ט)
• ההוראה בעבודה בפירוש רש"י - ע"ד גודל הזהירות אף בענינים הכשרים וע"ד אהבת ישראל. (סמ"ח)
• הביאור בלקוטי לוי יצחק. (סמ"ט)
• סיום ההתוועדות (על אף ה"חובות"). (סנ"א)