ג' טבת, זאת חנוכה תשמ״א

תוכן ענינים

• שיחה א: רגעים אלו שבמוצאי זאת חנוכה, הם ה"חשבון צדק" על כל העבר בזאת חנוכה בפרט ובכל החנוכה בכלל, ובו יכול האדם להשלים ולהוסיף על העבודה הדרושה בחנוכה - "חשבון צדק" צריך להיות (כללי עניני העבודה) בזמנים מיוחדים דוקא וכפי שרואים ג"כ במסחר גשמי. (ס"א)
• שיחה ב: ההוראה מקביעות ימי השבוע - ביום הרביעי - שאז מתחיל ההכנה להכניס את יום השבת ("מעלי שבתא") שענינו "ויכולו" דימי השבוע, ונמצא שיום זה הוא העלי' של הימים הקודמים (כנ"ל); ההוראה מפרשת השבוע בכלל ומשיעור היומי בפרט - יתרון האור מתוך החושך שזהו תוכן חג החנוכה; וההוראה מסיום השיעור אודות יוכבד שנולדה בין החומות והשלימה מספר השבעים וכו' - פעולה של ילדה אחת. (סי"ד)
• שיחה ג: ההוראה והלימוד מהלשון - של ילדים - "ווי וואנט משיח נאו", שזה מבטא שרצונו למשיח (אינו בדבר נוסף על רוב עשרו וכו' אלא ) זה מפני שחסר לו בלעדיו; אודות המבוגרים" שיש להם רצונות (ואצלם זה כמחסר) למותרות עולם הזה באופן של "שגעון", סיפור מדודו של כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות זה. (סל"ט)
• שיחה ד: המשך משבת - ביאור בפירוש רש"י עה"פ "למה תתראו", והקשר (בפנימיות הענינים) לחנוכה; ביאור בענין "השנות החלום" אצל יוסף; אודות ההשתחוואות (שבחלום יוסף) הקשורים לימי החנוכה ולכללות הנהגת ישראל בזמן הגלות; הקשר לסיום מס' ערכין (-בהמשך לי"ט כסלו), ולסיום ספר התניא. (סמ"ב)