ליל ט"ו בשבט תשמ״א

תוכן ענינים

• שיחה א: אי אמירת תחנון ביום זכאי הוא למעליותא; חגיגת ט"ו בשבט הוא מפני ש"עלה השרף באילנות", ואע"פ שלפועל עדיין לא צמחו הפירות, מ"מ מאחר שבכח ה"ה בשלימות, בטוח היהודי להצלחתו בהמשך ולכן חוגג כבר עכשיו. בחיי היום יום מתעורר יהודי באמירת "מודה אני" ובזריזות, כי ה"פועל" של כל היום נמצא ב"כח" ברגעים אלו - דוגמת חגיגת ט"ו בשבט הגם שהפירות נמצאים ב"כח".
• שיחה ב: כשם שבאופן כללי כולל הרגע הראשון את כל משך היום, כמו"כ כל פעולה ופעולה כוללת בתוכה "סדר השתדלות"; החשיבות להביא לעולם עוד ילד אחד, שאליו אמר הקב"ה "אנכי ה' אלקיך"; כשהילד נולד יש לו ב"כח" אורח חיים כראוי, ובידי המחנכים וההורים (ובפרט אמו) מונח האפשרות להביאו ל"פועל".
• שיחה ג: ביאור טעם המנהג של "שושבינין" בעת החופה, או ל"קוואטער" בברית מילה לוקחים דוקא איש ואשה, ומקפידים שלא תהי' אשה מעוברת
• שיחה ד: אודות הכינוסים שיהיו ביום המחר; אודות ארגון "צבאות ה'" בהשתתפות ילדים וילדות, עכ"פ שבצבא רגיל לא משתתפים ילדות, אבל כשהמדובר במלחמת היצר הרי משתתפים גם אותם ואדרבה; אע"פ שמשיח עומד לבוא בכל רגע שייך לעשות תכניות לבנית ישיבות וכו' ודוגמא לדבר מבנין המשכן; ההכרח ב"משיח נאו" וכל רגע חשוב.
• שיחה ו: המשך (מהתוועדות שלפנ"ז) הביאור בפירוש רש"י בענין המן; המשך הביאור בפרש"י עה"פ "בתפים ובמחולות"; ביאור דיוקי הלשונות בפירוש רש"י "כפטיש יפוצץ סלע - מתחלק לניצוצות".