פנחס, מבה"ח מנ"א תשנ״א

תוכן ענינים

• צ"ב בתוכן ההוראה ד"מאך דא א"י" (בשייכות לענין חלוקת הארץ שבפרשתנו) בחו"ל ובזמן הגלות
• הטעם שבחלוקת הארץ "הגורל הי' מדבר" (דלכאורה "לא עביד קוב"ה ניסא למגנא", ורוה"ק כבר הוכיחה שהגורל הי' אמיתי): בירור אמיתיות הגורל צ"ל ע"י הגורל עצמו ("אך בגורל"); ואף שהגורל הוא לכאורה ענין צדדי ואינו מטרה בפ"ע - הרי ע"י ציווי הקב"ה ה"ה מקבל חשיבות לעצמו
• הביאור בפנימיות הענינים: כדי שעבודת כיבוש העולם ועשיית דירה בתחתונים תהי' בשלימות, עלי' להיות בכל הפרטים - הן בהנכבש והן בהכובש, ולכן העבודה צ"ל בכל ג' הלבושים דמחדו"מ (וכפי שמצינו בקיום המצוות ג' ענינים אלו); ולכן גם ההכנה לזה (הגורל) צ"ל גם בדיבור (ע"פ פתגם אדמו"ר מוהרש"ב ש"פנימי" שקוע לגמרי בכל דבר שהוא עושה; ומהטעמים לזה - כי דוקא עי"ז יהי' עצם הענין כדבעי, כיון שהקב"ה קבע שצ"ל הכנה קודם לעצם הענין)
• עפ"ז יובן הענין ד"מאך דא א"י": אף שהעבודה "כאן" (בחו"ל) היא רק הכנה לשלימות העבודה לעת"ל, הרי בזה עצמו יש כוונה ותכלית, ולכן העבודה צ"ל בשלימות ובכל לבושי מחדו"מ
• הדגשת הענין האמור בקביעות שנה זו - שבת מבה"ח מנ"א: הקדמת השם "מנחם" מורה שנחמת הגאולה היא היסוד לכל הענינים, ועי"ז ניתן הכח לגלות גם בזמן הירידה שכל ענינה הוא העלי' שבזה
• ההוראה בפועל: הוספה בעבודה ד"מאך דא א"י", לכאו"א בהתאם לקו העבודה שלו ולשליחותו במקום הימצאו (מבלי לחשוב מה הי' אילו הי' במקום אחר, או להרהר איזה ערך יש לעבודתו כו' - כיון שבחלקו נכלל העולם כולו וכל קוי העבודה, שהרי "בשבילי נברא העולם"), כולל בנוגע לדיבור והשפעה על אחרים
• ע"ד עריכת "סיומים" בתשעת הימים