כבוד הרה"ג הוו"ח אי"א ורב פעלים חו"ב
מכתבו מיום א' וישב בעתו קבלתי, ואף שלא ידעתי מה אדון בו, בכל זה עשיתי כבקשתו.
היונים דגלו בשם השכל, וכנודע בדה"י, ועי"ז רצו להשכיחם תורתך - שהתורה היא שלך, כי אלמלי לא ניתנה תורה למדנו צניעות וכו' (עירובין ק, ב) - ולהעבירם מחוקי רצונך - חקים דוקא, וזהו ג"כ שטמאו דוקא כל השמנים, כי הטומאות מגזה"כ הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו (רמב"ם סוף הל' מקואות).
ומה שהי' ביכלתם לטמא כל השמנים (שכל דקדושה, שכל של בנ"י) הוא משום כי בהנהגה ע"פ השכל בפני עצמו אפילו שכל דנפש האלקית, יש מקום לטעות (ובמילא גם לחטא אח"כ) ולא עוד אלא שיכול להטעותו שמקיים הוא עי"ז מה שנצטווה, ומקיים גם חקים וגזירות שאינם בשכל, - וכידוע שזה הי' חטא שאול אשר חמל על כל הטוב למען זבוח לה"א, ואמר הקימותי את דבר ה' (ש"א, טו).
וזהו שנצטווינו לדון דין אמת לאמתו ומדייק בתוס' (מגילה טו, ב) אע"פ שהעדים מעידין, ויל"פ הדיוק ע"פ הנ"ל, דאע"פ דעדות גזירת מלך הוא (ב"ב קנט, א) ולכאורה אין מקום לחשוד, ובפרט אם נאמר שעדות הוא דין ולא בירור. א"כ הרי אינו נוגע לו הדבר שהרי התורה גוזרת, בכ"ז צריך לחקור, כיון שיד שכלו ג"כ באמצע, וי"ל שזהו שייכות הענינים במגלה (שם) להיות עטרה (מקיף שלמעלה מהשגה, ויעוין הל' תשובה פ"ח ה"ב דיוק הל') למי שמשים כו' הדן את יצרו, הדן דין אמת לאמתו המתגבר על יצרו ואח"כ - שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה - ולכן גם המלחמה עם היונים היתה למעלה מן השכל (כי היו חלשים לגבי גבורים וכו') כי אם במס"נ ותוקף הרצון שלמעלה מן השכל, וזהו שלשבעת ימים, שבעת ימי הבנין, ז' ימי בראשית, לא הי' שמן כי טמאוהו אבל ליום א', כח הרצון ומס"נ שלמעלה מהתחלקות מדרי' הי' שמן (וע"ד המבואר במה שחה"ש הוא יום אחד אבל חהמ"צ וחה"ס ז' ימים - בהוספות לתו"א ס"פ יתרו).
Kehot Publication Society · commercial
יובא מ: igros-index · Kehot Publication Society · commercial · העותק השמור ב־RebbeHub