254

"נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם (וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו)";

ומסירת כח זה לישראל היתה על ידי האבות, כמסופר בספר בראשית פעמים רבות ע"ד הבטחת הקב"ה לכאו"א משלשת האבות אודות נתינת הארץ, ועד שזה שישראל כבשו את הארץ בימי יהושע הי' על יסוד ירושת הארץ מן האבות, כפסק הדין^מט שא"י ירושה היא מאבותינו.

וכן הוא בתוכן הרוחני — שכח זה שניתן לישראל, לשלוט על הארציות של עוה"ז ולכובשו לרשות הקדושה, נמשך לישראל על ידי האבות^נ שנקראו "יש­רים". שהאבות היו למעלה מעלה מן ה­עולם, ד"האבות הן הן המרכבה"^נא, ש"כל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עוה"ז ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם"^נב, ולכן לא הי' יכול גשם העולם לשלוט עליהם ח"ו.

ו"שליטה" זו על העולם עוברת ב­ירושה לכאו"א מבנ"י, בתור "בנים". וכ­ידוע בענין "מעשה אבות סימן לבנים"^נג, שמעשה האבות הוא נתינת כח לעבודת הבנים. דאף שמדריגת עבודת האבות היא למעלה מעלה ממדריגת עבודת ה­בנים, מ"מ, להיותם אבות, הרי כל עניני­הם עוברים בירושה לבניהם אחריהם עד עולם.

ט. אמנם, כדי שיהי' קשר בין מעשה אבות לעבודת הבנים — צ"ל במעשה ה­אבות גופא מעין ודוגמא לדרגת הבנים.

וזהו הטעם שסיום ספר בראשית הוא בענין ירידת יעקב ובניו למצרים, דעם היות שאצלם לא היתה זו גלות ממש כנ"ל, כי ישיבתם במצרים היתה באופן של מנוחה ושלוה כו' — מ"מ, ובפרט לגבי מדריגת יעקב בארץ מגורי אביו, ה"ז מצב של ירידה.

ואצל יעקב היתה השליטה על מצרים בגלוי, כמש"נ^נד ויברך יעקב את פרעה, וכפרש"י^נד שברכו "שיעלה נילוס לרג­ליו. . ומברכתו של יעקב ואילך הי' פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ", גלוי לעיני פרעה שפרנסתם של מצרים תלוי' בברכת יעקב^נד!

וכן מצד יוסף^נה — שהוא הי' השליט על מצרים, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים^נו.

ומצבם הרוחני של יעקב ויוסף וכו' במצרים הוא הנתינת כח^נז שנמסר לבניהם אחריהם בירושה, שגם בהיותם בגלות יוכלו לשלוט על הגלות.

י. וענין זה הוא ה"סיום" דספר ברא­שית — איך שיוסף הצדיק סיפר ורמז לאחיו, דעם היות שכאן מסתיים "מעשה אבות" ומתחילה עבודת הבנים, הקשורה עם ירידה לגלות ממש — מ"מ "ואלקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת"; כי הגלות אין לו שליטה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org