164

בכל דיני עבד עברי שבפרשתנו (לא תעבוד בו עבודת עבד, כשכיר כתושב יהי' עמך, עד שנת היובל יעבוד עמך) יש ללמוד בשני אופנים:

א) שהמוכר עצמו לישראל אינו ב­גדר עבד, אלא — שכיר, וזהו הטעם לכל הדינים שבאו כאן, שאינו בגדר "עבד" אלא רק כשכיר שהשכיר עצמו עד היובל (או עד שש אם לא פגע בו יובל^כג).

ב) דהוי עבד (והיינו שגופו נשתעבד ונקנה לאדונו), אלא שיש תנאים וגדרים באופן שאפשר להעבידו וכו', "לא תעבוד בו עבודת עבד" וכיו"ב.

מהרא"ם ועוד מפרשים^כד שפירשו דברי רש"י "שטרי קודם" כפשוטם, שאין קניית רבו קני', ד"העבד או החפץ ה­מכור איך ימכר פעם שנית אין לקונה השני שום זכות בו עם הקונה הראשון"^כה — משמע, דס"ל כאופן הא', שתוכן כל הציוויים הוא לא רק בנוגע לאופן הנהגת האדון עם העבד, אלא שזה נוגע לעצם הקנין בו, שאינו עבד.

אבל מפירושי רש"י בפסוקים אלה משמע (מובן?) שס"ל כאופן הב':

א) בפסוק "עבודת עבד" פרש"י — "עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ כו'", והיינו שהחסרון כאן הוא לא ש­עובד בו כעבד אף שבאמת אינו עבד, אלא בזה שעובד עבודה של גנאי, שני­כר בה כעבד^כו.

ב) בפסוק "כשכיר כתושב" פי' — "עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר^כז שכירים התנהג בו", והיינו שהשוואתו ל­שכיר הוא רק מצד סוג העבודה וה­מלאכה שעושה, ולא שנחשב באמת ל­שכיר (כפשטות הכתוב "כשכיר כתושב יהי' עמך")^כח.

ג) לשון רש"י הוא — "אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאו".

וצ"ע, בכתוב נאמר "עד שנת היובל יעבוד עמך", שפשטות משמעו שעבודתו מלכתחילה אינה אלא עד היובל, ומזה שרש"י כותב "היובל מוציאו" משמע ש­הוא עבד אלא שהיובל מוציאו מזה^כט.

ד) בפירושו הנ"ל על "לא ימכרו ממכרת עבד" — "בהכרזה כאן יש עבד למכור כו'". דלכאורה, לפי פשטות פי' הכתוב "כי עבדי הם" ד"שטרי קודם" ולכן אא"פ שיהי' משועבד לאדון אחר, הרי זה גופא פי' הכתוב "לא ימכרו ממכרת עבד", והוי דבר אחד עם "כי עבדי הם", דמכיון ש"עבדי הם" לפיכך

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org