179

שבכדי שיהי' מלך על העולם נתלבש הקב"ה בלבוש גיאות להיות מלך שמו נקרא, ואור שפע א"ס ב"ה נתעלם ונסתתר בלבוש זה.

וענין זה ד"ה' מלך גאות לבש" הי' בפעם הראשונה ביום ו' למע"ב, יום ברוא אדם הראשון, ועד"ז הוא בכל שנה ושנה ביום ראש השנה, כי החיות הכללי של השנה הקודמת הוא בבחי' הסתלקות ב­תחילת ליל ר"ה^לד, וע"י עבודת בני ישראל בר"ה נעשה בנין המלכות מחדש.

ויש לומר, שענין זה מרומז במ"ש "ויגלח ויחלף שמלותיו", ובהקדם:

ידוע^לה שיש ב' אופנים בענין "שערות", שפעם מצינו בתורה שיש מעלה גדולה בענין השערות, כמו בנזיר שנאמר בו^לו "קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו", ופעם מצינו שהשערות השפילה אותן התורה, ונקרא טפל לבשרו^לז. ולהעיר ממחז"ל^לח שער באשה ערוה. וכן הוא בבחי' ה"שע­רות" למעלה, דשערות דעתיקא קדישא הם מקור החיות של כל העולמות, ושערות דנוקבא (דספירת המלכות) יש מהם יניקת החיצונים.

ומבואר בזה^לה, דשערות הם מותרי מוחין, ומעלתם היא כפי המקום שמשם נמשכים, דבבחי' עתיקא קדישא שהוא א"ס, הנה מותרות משם יש בהם חיות רב, והשערות הן קדושה רבה ונפלאה, ו­כמ"ש^לה ועתיק יומין יתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, ועד"ז הוא בנזיר בימי נזירותו שמאירה הארה גדולה ומתלבשת בשערות שלו, הרי בשערות שלו ישנה קדושה רבה, והוזהר שלא יגלח^לו ומצוה לגדל פרע, וגם בכל אדם הרי בשערות הזקן ובפאות מאירה הארה מקדושת השערות העליונות והוזהרו שלא לגלחן^לט.

משא"כ בבחי' "נוקבא", מלכות, שהיא בבחי' הצמצום, הרי מבחי' מותרי מוחין שלה יוכל להיות יניקת החיצונים, כי החיות היא בצמצום רב, שער באשה ערוה כו'.

והנה אף שמקור חיות כל העולמות הוא מבחי' שערות דעתיקא קדישא, אין ההתהוות כשמאיר ענין זה בגילוי; ובכדי שתהי' ההתהוות יש ודבר בפני עצמו צ"ל "ויגלח" — הסתרת גילוי החיות והמשכת א"ס ב"ה בעולמות באופן דשערות (מאחר שבשערות אלו מאיר גילוי אור רב), ועי"ז אפשר להיות אח"ז "ויחלף שמלותיו", ה' מלך גאות לבש, לבוש מלכות שמזה נתהווה מציאות העולמות כנ"ל.

ונרמז בלשון רש"י "ויגלח — מפני כבוד המלכות", שבכדי שיהי' "כבוד ה­מלכות", צ"ל לפנ"ז "ויגלח".

והכוונה בזה שישראל יפעלו בעולם שהוא בחי' יש בפ"ע, שיהי' ביטול היש לאין, שהוא על ידי עבודת ישראל ב­תומ"צ, הממשיכה גילוי אלקות בעולם^לו.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org