כן — סיום דברי רש"י "שאין הזאה בלא טבילה": כלל זה אין לו הכרח בפשוטו של מקרא (וכן — רש"י לא הביא שום ראי' ע"ז), אלא הוא כלל בהלכהי — וא"כ, גם את"ל שרש"י הוצרך להביא שהיתה גם טבילה (כיון שכן אמרו רבותינו שכך נכנסו אבותינו לברית), צריך ביאור למה הביא גם את ההוכחה של רבותינו ע"ז מהכלל "שאין הזאה בלא טבילה"?
ועוד זאת: בנוגע למילה לא הביא רש"י שום ראי', אף שבגמ' הובאו ע"ז שני כתובים — "כי מולים היו כל העם היוצאיםיא, אי נמי מהכאיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו'" — ולמה הוצרך רש"י לראי' על הטבילה?
[ולכאורה דוחק לתרץ, שמילת בנ"י במצרים מפורשת בקראיג, כמ"שיד "וכל ערל לא יאכל בו", וכן פרש"יטו שהקב"ה "נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנאמריב מתבוססת בדמיך. . ואומריב גם את בדם בריתך שלחתי גו'" — כי מילת בנ"י במצרים היתה לצורך אכילת הפסח [או (בלשון רש"יטו) שיהיו "בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו"], ועוד: ע"ד הפשט אין מילה זו שייכת לכניסת בנ"י להברית דפרשתנו בעת מ"ת, והו"ל לרש"י לפרש חידוש זה, שמילת בנ"י במצרים נחשבת חלק מכניסתם לברית בעת מ"ת].
ג. גם יש לעיין:
לפי הגירסא הנפוצה לשון רש"י היא "(שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה) והזאת דמים", אבל בגמ'טז (לפנינוטו) נאמר "(לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה) והרצאת דם", ובפרש"י שם "הרצאת דמים — זריקת דמים על המזבח" (אלא שבהמשך הגמ' הובא, "טבילה מנלן דכתיב ויקח משה (חציג) הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה").
וצ"ע — למה לא הזכיר רש"י גם "הרצאת דמים", דהיינו זריקת דמים על המזבחיז?
והנה לפי גירסא אחרתיח, גם בפרש"י כאן הלשון היא (כבגמרא) "והרצאת דמים", ויש מפרשיםיט שכתבו שגם לה