מקלות נועם

מקלות נועם

בגנזך החפצים שבספריה נמצאים כמה מקלות נועם, עם מסורת מסויימת:

המטה של האחים הקדושים מסלאוויטא

באגרות קודש של הרבי חט"ו אגרת ה'תנב, ישנו מכתב שכתב הרבי אל ר' שמואל אבא שפירא, בט"ז אייר תשי"ז, ובו כותב לו בין השאר:

מאשר אני קבלת מכתבו ... ות"ח ת"ח¹ על התשורה הכי יקרה, מקל אשר ממקום קדוש בא, וע"פ מרז"ל הנותן בעין יפה נותן, על כתבו בפרטיות בהנוגע אליו, ות"ח ת"ח עוה"פ².

ובשולי הגליון מועתק מתוך מכתבו:

היום הפליג ... ויתכבד למסור לכ"ק את ה"מקל" – השריד האחרון³ של משפחתנו⁴ שנשאר, אחרי ה"גזילות" של הבולשביקים והיטלר, ואני שמח מאוד על הזכות שהיתה לי, ושכל הדברים החשובים הללו באו למקום הנכון.

לרבי פנחס זצ"ל (אחד מהאחים "דיא געשמיסענע"⁵) היה בן-יחיד רבי העשל זצ"ל ובת יחידה טריינה ז"ל, היא כלתו של בנו (או נכדו) של הרב לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, והמקל הזה נפל בחלקו בירושה לבעלה. היא נסעה למוסקבא לבית-האסורים של האחים (רבי פנחס ורבי שמואל אבא ז"ל) והמקל אתה. ביום אחד, בעת גשם-שוטף ובוץ ברחובות, היא שברה את המקל. אחד מהנסיכים הפולנים שעזרו לנו תקן את המקל ועשו ידית חדשה הנמצאת כעת.

המקל נמצא בגנזך הספריה ומספרו 5186. הידית היא אכן פגומה, אבל לא ממש שבורה.

המטה של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב

עוד מטה נמצא בגנזך הספריה, מספרו 5184, עם ידית של פח בצורת נשר, שחרוט עליה ALPCCA.

רגיל היה הרבי לשמרו בהיכל קדשו, תלוי על שלחנו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע⁶. מספרים, שלפי הידוע, המטה הוא של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב.

מתי התקבל המקל לידי הרבי? מי העיד עליו של של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב? את זה לא הצלחנו לברר לעת עתה.

המטה של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

עוד מטה נמצא בגנזך הספריה, מספרו 5188, עם ידית מתכת שחרוט עליה LONDON SOLID S K

את המטה הזה רואים בידיו הקדושות, בתמונה של החגיגה השנתית למען ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, ז' אד"ז ה'תש"ג.

עוד מטה שלו

עוד מטה שני נמצא בעזבונו, ומספרו בגנזך החפצים 5187, ולא מצאנוהו לעת עתה בתמונות.

אמנם לאידך רואים מטה נוסף בתמונה משנת ה'ש"ת (בהגיעו לארה"ב, לפני ירידתו מהאניה), ובתמונה נוספת מאותה תקופה. לפי הידית, ולפי הכפתור שבראש הידית, אפשר להבחין שאיננו אחד משני המנויים לעיל.

המטה ששלח מוהרש"ז בעזפאלאוו

עוד מטה נמצא בגנזך הספריה, מספרו 5182, שחרוט עליו S. B. ומספרים שהוא ניתן אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ע"י החסיד ר' שניאור זלמן בעזפאלאוו, ושהוא היה של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (שזהו ראשי התיבות S. B.).

הראינו בשעתו את המטה אל החסיד הישיש ר' יהודה חטריק (ע"ה), ואמר שראה בשנת תר"פ את המטה של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ואיננו זה המטה שלפנינו.

אח"כ כתב גיסי ר' יהודה קעלער ע"ה:

הנני להוסיף את אשר שמעתי מאת הרב יהודה ליב ביסטריצקי שי', בהתוועדות חסידית בסעודתא דדוד מלכא משיחא בשנת תשכ"ב או תשכ"ג.

בשנת תש"א או תש"ב, ראה ר' יהודה ליב שי' את הרב שניאור זלמן בעזפאלאוו ע"ה עומד ליד חדרו של המשפיע הרב ר' שמואל לויטין, ובידו חבילה ארוכה. כיון שר' יהודה ליב היה רגיל ללמוד תניא בשבת עם הרב בעזפאלאוו והיה בקירוב אתו, שאלו מה פשר החבילה, וענהו שהמקל של הרב מוהריי"צ נ"ע לא נראה לו נאה מספיק, ולכן הוא קנה שני מקלות חדשים שלהם ידית כסף.

אח"כ עלה הרב בעזפאלאוו לבית הרבי, וכשאמרו לרבי על כך הורה להגיש כיבוד, קפה ומזונות, ולחכות לו עד אחרי התפלה.

בשעה שנקבעה, נכנס אל הרבי, ונכחו בחדר הרבי ריי"צ נ"ע, והרבנית והרבי הכ"מ⁷ והרבנית. היתה מעין התוועדות קצרה, והרבי קיבל ממנו את אחד המקלות בעלי ידית הכסף. ואת השני רש"ז לקח בחזרה (כמדומה שהרבי אמר לו במפורש שייקח).

כמדומני סיפר שלמעשה לא השתמש אדמו"ר מוהרי"צ במקל זה.

המטה השני הנ"ל

גם המטה השני, שלקח מוהרש"ז בעזפאלאוו בחזרה, נמצא עתה בגנזך הספריה ומספרו 5183, וחרוט עליו Z. BEZPALOFF

בשנת תשי"ט, קיבל אותו ממנו הרה"ת ר' יוסף חיים רוזנפלד, ונתנו במתנה לרבי. כאשר נמסר לרבי, השיב הרבי למהרי"ח רוזנפלד (אגרות קודש חי"ח אגרת ו'תריב):

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ג כסלו, וז"ע⁸ נתקבל המקל ... מקל נועם...

בטח ידוע לו מנהגי, בל"נ, להשתמט ממתנות. ולכן מוסג"פ תמורת הנ"ל המחאה, פארניצען געזונטערהייט⁹.

ועל כך ממשיך וכותב גיסי ר' יהודה קעלער ע"ה:

לימים עבר הרש"ז מכאן לס' פרנסיסקו בקליפורניה, וכאשר הת' השלוחים היו מגיעים לעיר היו מבקרים אותו והיה מכבד אותם. כאשר הרב יוסף חיים הכהן רוזנפלד שי' היה שם בשליחות ... רש"ז נתן לו במתנה את המקל השני בעל הידית העגולה, והרי"ח נתן זאת במתנה לכ"ק אדמו"ר הכ"מ.

*

ששת המטות האלו נראים בתמונה שלפנינו, על הסדר דלעיל, מלמעלה למטה.

המטה של הבעל-שם-טוב

יש עוד מטה, שנמסר בשעתו לרבי, ע"י יהודי שעלה מרוסיה, ועדיין שמור בהיכל קדשו.

האיש אמר שהמטה הוא של הבעל-שם-טוב והוא נותנו במתנה לרבי.

כעבור משך זמן נפטר האיש הזה, והרבי אמר אז קדיש לעילוי נשמתו.

על פרטי הדברים כותב נ. פינסקי:

נזכר אני בפגישה שהיתה לי עם יהודי (שם משפחתו – מגדל) ... סיפר לי שהוא נולד בעיר לנינגרד במשפחה מתבוללת...

לפני פטירתו ביקש ממנו אביו לשמור על מקל, שעבר מדור לדור כירושה יקרת-ערך. נוסף לכך ציווה לו אביו שלא למכור אותו בשום אופן, היות ובזמנו המקל היה שייך לבעל-שם-טוב, אשר מצאצאיו הם. מר מגדל קיבל עליו את הצו והמקל עבר אתו לארה"ב.

באיזושהי דרך נודע הדבר לאנשי חב"ד, והם ביקשו לקנות ממנו את המקל. בזוכרו את צו אביו הוא כמובן לא רצה אפילו לשמוע כל כך. אולם החסידים לא התאפקו וחיפשו דרך לרכוש את המקל. לכן הם הזמינו את מר מגדל להתוועדות של הרבי הכ"מ, והציעו לו לתת את המקל לרבי הכ"מ במתנה. וכך היה.

אחרי התלבטויות רבות הוא הציג את המקל לפני הרבי הכ"מ על כל תולדותיו, והציעו כמתנה. אבל הרבי הכ"מ סירב לקבלו חינם, וביקש לדעת את מחירו. לאיש היה ברור שאינו יכול להציע לרבי הכ"מ תשלום כספי כלשהו, ולכן הוא ביקש לסדר לו אמירת קדיש ביום פטירתו של אביו, היות ואינו בקי בעניינים אלו. הרבי הכ"מ הסכים למלא את בקשתו של האיש.

עם זאת שאל הרבי הכ"מ אם מר מגדל מניח תפילין, וכששמע תשובה שלילית פנה אליו וביקשו לעשות כן. לאחר שניאות, הועבר המקל לרשותו של הרבי הכ"מ.

עוד באותה שיחה המליץ הרבי הכ"מ למר מגדל להיכנס לחנות מסויימת ולבחור לעצמו זוג תפילין. וכך הלך האיש לאותה חנות וביקש מבעליה לקנות תפילין כמה שיותר זולות, בהתחשב במצבו הכלכלי הירוד של מהגר.

באותו רגע מישהו קרא את בעלי החנות לטלפון. אחרי השיחה הטלפונית הזו הם הגישו למר מגדל זוג תפילין הנבחרות, "זאת מתנה מהרבי" – הסבירו לו.

עד כאן הסיפור ששמעתי.

בזמן שיחתינו עם האיש היתה איתו מזוודה. הוא פתח אותה והוציא ממנה שקית תפילין, "אלה הן התפילין" אמר, "ואני מניח אותן כל יום, כולל שבת". העמדתיו כמובן על הטעותו בעניין השבת, והאיש הלך לדרכו, ומאז לא ראיתיו ולא שמעתי ממנו.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org