סי"ז
בשר שלא היה מנוקר מגידי הדם ושהה ג' ימים בלא מליחה וקודם כלות הג' ימים שפכו עליו מים בהעברה בעלמא והיה הפסד מרובה, זו שאלה נשאלה מהרב המנוח ר' בנימין ז"ל שהיה מ"ץ בליבאוויץ מן אדמו"ר הגאון ז"ל וכו'. וכתב לאדמו"ר ז"ל נ"ע עוד בזה וז"ל, והנה הט"ז אוסר בהעברה בעלמא אם לא היה מנוקר, אך המשאת בנימין ביאר בתשובה דמהני אפי' אם לא היה מנוקר, והגש"ד בשם הגאונים מתיר לשרותה בפושרין ולמולחה אפי' אחר ג' ימים, עכ"ל השואל הרב ר' בנימין הנ"ל. וזה אשר השיב לו הגאון ז"ל במכי"ק, במנחת יעקב (כלל ד' סק"ד) סתר דעת המשאת בנימין במהרי"ל, ואעפ"כ מחמת ההפסד מרובה יש להתיר לבשל ע"י שריה בפושרין כשעה ושתים קודם המליחה וגם לנקר חוטי הדם היטב היטב קודם המליחה, ואחרי השריה בפושרין דוקא לרככם תחלה ולהסירם אח"כ קודם המליחה, שניאור זלמן. עכ"ל.
משמע מלשון רבנו שלא הצריך הפסד מרובה אלא מחמת דעת המנח"י שסתר דעת המש"ב. ולפ"ז נראה שלא הצריך הפ"מ אלא בבשר שאינו מנוקר, אבל במנוקר שרי אף בלא הפ"מ (כמ"ש הט"ז שהביא רבנו, והוא ביו"ד סס"ט סקל"ג), שבזה אף המנח"י מתיר1.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור