לבאר מהו בחי' אור הנר. דהנה עד"מ באור הנר הדולק שמתנוענע תמיד למעלה, וענין נענוע זה היינו שטבעו לעלות למעלה ולידבק בשרשו, רק להיותו קשור בפתילה המעכבת מלעלותו הוא חוזר ונח, וחוזר אח"כ ועולה וחוזר ונח וזהו ענין הנענוע שהוא כמו רו"ש, וכך בנר ה' נשמת האדם חפצה וחשקה לידבק בשרשה ומקורה וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו', והוא בחי' אהבה הטבעית שיש בכל נפש מישראל מפני כי היא חלק משם הוי' ב"ה ולכן חשקה ליכלל בשרשה (רק שמ"מ הוא בבחי' רו"ש, כי כן שרשה ממקום שנלקחה שהוא בחי' שם הוי' ב"ה הנה גילוי והמשכות שם הוי' מא"ס ב"ה הוא ע"י צמצום והתפשטות שהוא בחי' מטי ולא מטי, והוא ג"כ ענין הנענוע הנז' בס' עמק המלך, וע"כ גם הנשמה הוא בבחי' רו"ש שענין השוב הוא הביטול ע"ד וירא העם וינועו כו', ול' וינועו ג"כ כענין נענוע הנ"ל בחי' רו"ש).
והנה ענין ז' נרות המנורה הם ז' מדות שיש בכללות נש"י עובדי ה', והן הז' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה והגבורה כו', פי' גדולה היא מדת חסד ואהבה והיינו שע"י התבוננות בגדולתו ית' בפסוק שמע ישראל כו' אחד בחי' יחו"ע יגיע לבחי' ואהבת מל' אבה שהוא בחי' רעותא דלבא אליו ית' שכל חפצו ורצונו שהוי' יהי' אלקיך בבחי' גילוי, והגבורה הוא מדת היראה כמארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, כי ע"י מדת האהבה לבד יוכל להיות יניקה גם לחיצוני' כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל ואמר לו ישמעאל יחי' לפניך, כי על כל פשעים תכסה מדת של אהבה ואינו רואה חוב על עצמו כלל ולא ידקדק על עצמו, כמו מי שאוהב לחבירו שמוחל לו על כל פשעיו ואינו רואה חוב עליו (ולכן אם אינו עובד רק מאהבה לא ידקדק על עצמו כ"כ בחושבו שלא ידקדקו עמו כו' גם אינו נותן לב להרגיש כ"כ שלא יחטא מה כי השמירה הוא דוקא מחמת היראה) אבל בשיתוף מדת היראה יראה לדקדק על כל מעשיו ודרכיו לשקול במאזני צדק על כל מה שחושב מחשבות אשר לא לה', שנעשה אז מרכבה להיכלות הטומאה, וכ"ש אם עושה מעשה או דיבורים (עיין תניא הקטן הראשון) שאז לא מרכבה בלבד הוא שנעשה להם אלא גם שמעורר וממשיך הקליפה ח"ו וכמארז"ל מלפפתו כו', ויתמרמר ע"ז ויהי' נשבר לבו ונדכה מאוד על העבר וקבלה על להבא שלא לשוב לכסלה ח"ו, וכל זה ממדת היראה והוא מדת הגבורה וזש"א לעולם ירגיז אדם יצ"ט כו', ולא די בהתעוררות האהבה לבד שהוא בחי' גדולה כו', והתפארת הוא מדת הרחמים שהוא מדתו של יעקב. והענין הוא כי בחי' התפארת היינו להתבונן בהוד תפארתו גדולת ה' במה שכולם משבחים ומפארים ובטלים במציאות וכמאמר כולם משבחים ומפארים ומקדישים וממליכים את שם הא-ל המלך כו' והיינו ע"י שמשיגים איזה השגה בהתפשטות אלקותו ית' המהווה אותו וזהו את שם הא-ל המלך כו', משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, שהשגתו רק בבחי' שמו בלבד ובבחי' זו הוא שמפארים, וזהו על כל שבח מעשה ידיך כו', משא"כ מהו"ע ית' לית מח' תב"כ. וכאשר יתבונן בבחי' תפארת ה' שמשובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, ממילא יתעורר בר"ר על ניצוץ נה"א שנתרחקה כ"כ וירדה בחושך העב והגס ואינו רואה אור גדול והדר כזה, והיינו בחי' הרחמים שמסתעפת מבחי' התפארת דוקא, וכמו שיש רחמים על בן שיושב במאסר וכך כל ישראל בני מלכים וקודם ירידת הנשמה בגוף היתה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור