ע"י תומ"צ רצוא ושוב, וע' מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה דרוש הראשון, וזהו בחי' הצדיקים כי ת"י כל הנקרא בשמי צדיקייא דאתקרי בשמי, ולכן ג"כ שם צבאות בצדיק, וזהו ענין ונתתי שלום בארץ כי שלום חיבור ב' הדיעות שמלמטלמ"ע ושמלמעלמ"ט, בן פורת יוסף אותיות תופר כו', אבל הבע"ת ממשיך תוספות אור מא"ס ב"ה באצילות והיינו כי באצי' ג"כ יש ב' בחי' ג"ר כח"ב וז"ת, ובינה שכינתא עילאה הנקרא תשובה משכנת ג"ר על ז"ת כו', והנה בינה נק' על הוי' כי בה התגלות עתיק והוא על הוי' ז"א, וזהו ענין יוהכ"פ לפני הוי' תטהרו, והנה ונהר יוצא, יש בו ב' פירושים הא' כי יסוד אבא נק' ונהר יוצא מעדן חכמה ומו"ס להשקות את הגן בינה וז"ס ג"ע העליון, והב' ונהר יסוד ז"א יוצא מעדן להשקות את הגן מל', וזהו ענין ב' המשכות הנ"ל, וא"כ הצדיק ממשיך מסוכ"ע ז"א דאצילות הנק' קודב"ה בממכ"ע מ' ובי"ע בחי' בן פורת ותופר כו', והבע"ת ממשיך מע"ק המאיר בבינה שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע ואינו בגדר עלמין כלל שיאיר בז"א שהוא סוכ"ע כו', וא"כ אעפ"י שמעלת בע"ת גדולה יותר עכ"ז יש מעלה בצדיק שבו ועל ידו דוקא נמשך הגלוי בבי"ע וזהו ענין הדירה בתחתונים, והטעם שהכח הזה בצדיק דוקא כי יסוד זהו כח ההשפעה למטה, ועמ"ש ע"פ אל יתהלל החכם כו' כ"א בזאת יתהלל כו' וע' בד"ה לך לך והיינו כי בינה עד הוד אתפשטת ויסוד אבא ארוך א"כ ע"י בינה שהיא תשובה לא נמשך רק עד הוד, ויסוד מקבל מאבא וא"כ בבחי' זו צדיקים גבוהים יותר כו', או ע"ד משה ואהרן שמשה הי' כבד פה כו' והורדת השפע למטה זהו ע"י אהרן וכמ"כ הוא ענין תושב"כ ותושבע"פ כו', ולדרך הראשון לכאורה קשה א"כ הצדיקים שרשן גבוה יותר, ואפ"ל הנה ענין תשובה זהו בכל מאדך וידוע הפירוש דר"ל מאד שלך שלפי ערך הכלי שלך הוא בלי גבול, וזהו בחי' מאדך ואף שלגבי מי שהוא גדול יותר במעלה ומדרגה אהבת מאדך של זה היא אצלו מוגבלת ואינו נק' אצלו כלל בכל מאדך וכמו תינוק כשמתאוה דבר הוא בתוקף גדול ויוכל רוחו לצאת מתוקף תשוקתו כמו בגעגותו לאמו כו' משא"כ בגדול שיכול לעצור התשוקה בלבו ולסבול העדר רצונו ואינו ניכר כלל כו', ועד"ז יובן ענין אהבה גדולה שאצל מי שאין כלי מוחו ולבו גדול כ"כ נק' בכל מאדך ממש ותשתפך נפשו אל חיק כו' ולגבי מי שמוחו ולבו גדול אהבה כזו וגדולה מזו מתיישבת עדיין בלבו ולא הגיע עדיין לבחי' מאד כו', ומ"מ כיון שלגבי זה התחתון היא בכל מאדך היא דוקא מעורר בחי' א"ס כו', משא"כ האהבה של העליון המוגבלת בכלי שלו לפי שהכלי גדולה יותר הוא אינו מעורר רק בבחי' אצי' בחי' צדיק כו' והרי מ"מ כלי שלו גבוה יותר וזהו ענין צדיקים ובע"ת כו' אשר בע"ת שרשם מבינה הנק' בכל מאדך ונק' הוא וצדיקים שרשן מחכמה שאינו נק' הוא כ"א כי אתה אבינו, וז"ל המאו"א אות ה"א סעיף י"ג הוא כינוי לבינה וכ"ש לכתר ולא מפני ההעלם נקרא הבינה הוא שהרי חכמה נעלם יותר ונקרא אתה אלא כי ת"ת דבינה נעשה כתר לז"א וכל כתר נקרא הוא עכ"ל והוא מהע"ח של"ד פ"ב, ועיין מענין הוא באדר"ז דר"צ ע"א מבואר דהוא בע"ק ואתה בז"א, וא"כ אין התירוץ מובן כ"כ דכיון שהחכמה גבוה מהבינה וגם ת"ת דאבא הוא נשמת הכתר דז"א שמתפארת דבינה, א"כ אמאי הבינה נק' הוא ולא החכמה ולפמ"ש י"ל כי הבינה היא מקור המקיפים ר"ל לגבי ז"א שהוא א"פ ו' של שם והבינה היא אצלו כמו הכתר אל החכמה, ולכן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור