לשמאלא שור כד"א ופני שור מהשמאל כי שמאל דוחה וימין מקרבת ויש למעלה בחי' ימין ושמאל תפרוצי, שמבחי' ימין נמשך ההשפעה בהתגלות אור, וזהו ימין מקרבת, ולכן א"א להחיצונים לקבל יניקה מבחי' ימין כי ההשפעה הבאה בבחי' ההתקרבות והחיבה אינו רק לסטרא דקדושה, וכמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' וכתי' יאיר ה' פניו אתנו משא"כ הקליפות אינם מקבלים רק מבחי' אחוריים דהיינו כמאן דשדי בתר כתפין ולזאת אין להם יניקה מבחי' ימין מקרבת כ"א אדרבה ימינך תרעץ אויב כתי' (ולכן בחורבן בהמ"ק כתי' השיב אחור ימינו כו' ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון בענין וימינך מקרב חיקך כלה) כ"א יניקתם הוא מבחי' שמאל כי הנה שמאל דוחה שההשפעה שמקו השמאל אינו בבחי' ודרך ימין שמקרבת כ"א בבחי' דחייה שדוחה את ההשפעה ולכן ע"י רבוי הצמצומי' דחייה אחר דחייה יוכל להיות שיקבלו ג"כ החיצונים, וזהו ענין פרה דקבילת משמאלא (ועי' בפי' הרמ"ז שם בזוהר שם ובלק"ת ס"פ חקת ועיין בזהר פקודי דף רכ"ד ע"ב ובפי' הרמ"ז שם ובזהר פ' אחרי דע"ט ע"ב מענין יניקת החיצונים מקו השמאל) וזהו ענין מצות פרה אדומה לתקן ענין זה, ושבע הזיות נוכח פני אהל מועד היינו להעלות פנימיותה שהוא בחי' הטוב שנמשך ונתפשט בתוכה מבחי' פני שור שבמרכבה ולהחזירו ולהעלותו לשרשו ואח"כ שריפת הפרה לעשותה אפר הענין דהנה עד"מ כששורפים עצים ועי"ז נעשים אפר שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף כי הכל הי' מן העפר רק שנרכבו בו עוד ג' יסודות אש רוח מים אל העפר שהוא עצמותו וע"י השריפה באש אזי ג' יסודות אמ"ר שהיו בהעץ חלפו וכלו בעשן המתהוה מהרכבתן ויסוד הד' שהי' בעץ שזהו עצמותו שהוא העפר שבו הוא הנשאר קיים והוא האפר והוא ג"כ ענין חומר וצורה שבכל דבר יש חומר וצורה, והחומר הפשוט של העץ הוא יסוד העפר וג' היסודות אר"מ הן רק הצורה של העץ, וע"י שריפת העץ נשאר רק עצם החומר שלו הפשוט כו'. והנה כך עד"מ בעבודת ה' יש בחי' עד"ז, והוא כי הנה"ב נשתלשלה ג"כ מפני שור מהשמאל כמו בחי' פרה דקבילת משמאלא, וכמו שמבחי' פרה נמשך אח"כ ההשפעה לחיצוני' כך מן המדות דנה"ב נמשך החשך והתאוה לתענוגי עוה"ז בהיתר או באיסור ח"ו, והנה כשהאדם חושק וחפץ לדבר מעניני עוה"ז הגשמי' הנה אותו הדבר הוא כלי להרצון והתשוקה שבלב האדם וכן אותיות המח' והדבור שמהרהר ומדבר איך להשיג הדבר הן ג"כ כלי' להרצון ההוא וכ"ש המעשה שהן כולם בחי' כלים ולבושים להרצון גם הם כמו צורה לחומר לעצם הרצון שהוא עד"מ כמו החומ
ר הפשוט והם הם הצורה להיות רוצה כך וכך כו', והנה עצם הרצון אף כשנתלבש בתאווה רעה הוא רע גמור מ"מ אין מהות כח הזה חטא ורע מצד עצם עצמותו שהרי עצם מהותו הוא רק כח המתאווה והרי הוא יכול להיות כח המתאוה לטוב כמו שהוא עכשיו מתאוה לרע אלא שהרע הוא מה שהטה והמשיך כח המתאוה להיות מתאוה לרע ונעשה בו הצורה רע מאד ונתלבש בלבושי' צואים עד שנמשך לסור ממ"ע או להתאות לאיסור אבל מצד כח המתאווה בעצמו הרי יש בכח זה להפוך לבבו מן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור