דהיינו מדה"ד. לפ"ז צ"ל עפר ע"ד הכל הי' מן העפר שהיא בינה ואפילו גלגל חמה, וע' זח"ג נשא קמ"א ב' בענין וייצר בתרין יודין. ועמ"ש מענין עפר בבוך בראשית ב' סכ"ז כ"ח בענין עפר ושם הביא ד' המא"א ע' סכ"ד שכתב ג' בחי' בענין עפר הבינה נק' עפרות זהב, המל' נק' עפר יסוד הד' מד"י ארמ"ע גם עפר אשר יהי' בקרקע המשכן זהו ק"נ ע' זח"ג נשא קכ"ה א' ובמק"מ שם וכן פי' בפרדס ערך עפר, וע"ש עפר ע' פר. וא"כ כיון שיצר את האדם בתרין יצרין א"כ היצ"ט בו בחי' העפר מ' דאצי' והו"ע ונפשי כעפר לכל תהי', וע' זח"א וישלח דק"ע ממעלת העפר שבו דוקא כח הצומח. ואפ"ל זהו מקימי מעפר דל שהיצ"ט נק' דל כמ"ש במדרש תלים סי' מ"א ע"פ אשרי משכיל אל דל, והיצה"ר יש בו מבחי' עפר דקרקע המשכן ק"נ. וע' זח"ב פ' בא דמ"א סע"ב משמע שיש בו מבחי' ויאבק אבק כו', ועפר זהו העצלות והעצבות שהם הפך הענוה כי הענוה הוא מתאחדת עם השמחה כמ"ש במ"א ע"פ ויספו ענוים בהוי' שמחה רק הענוה הוא מדת לילה כמ"ש בר"ח שער הענוה שעיקר הענוה הוא במל' סיהרא כו', והשמחה הוא מדת יום כמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי דרוש הראשון בענין שמחה בצפרא הנז' בזהר ח"א ויחי דרכ"ט, משא"כ העצבות הוא הנוק' דגסות הרוח כו' שאינו שמח בחלקו ומפני זה הוא עצב ע' באג"ה סי' י"א ד"ה להשכילך בינה וזהו העפר דק"נ, והענוה האסקופה של הדלת ופתח דקדושה והעצבות היא אסקופה של פתח דקליפה כמ"ש במ"א, ולכן ע"י שהאדם מגביר יצ"ט על יצה"ר ע"ד וייצר שהיו"ד הראשון נרגש והשני טפל לו, כמ"כ מתהפך העפר דקליפה ע' זמ"ל דתהו פר ה"ג מנצפ"ך ליכלל בעפר דקדושה ואזי הוא ע"ד בכל עצב יהי' מותר, ע' בסש"ב פכ"ז, כי יתרון האור נמשך מהחשך, וכמו בהשקאת הסוטה מן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן אם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, ואז מתעלה עפר דקדושה מ' בבחי' בינה הנק' עפרות זהב, שעם היות עפר זה יסוד התחתון מד' יסודות אך הנה ד' יסודות נמשכין מד' אותיות הוי', ומה שבינה נק' עפר י"ל זהו ה' משם הוי' דלעילא דבחי' ע"י המאיר בבינה כו', וזהו מי מנה עפר יעקב מי הוא בינה, ע' מכ"ז בבוך בראשית ב' ע"פ וייצר כו' עפר כו' סעיףכח דףנ"ד נ"ה.
והנה ענין עפר מן האדמה יש לבאר בקצרה ע"פ מ"ש ע"פ מזבח אדמה תעשה לי בבוך שמות פ' יתרו ושם הבאתי המד"ר פ' בראשית פ' י"ג ד' שמות נקראת הארץ ובתקופת תשרי נק' אדמה ולפי שאדה"ר נברא בר"ה דהיינו בא' בתשרי ע"כ נאמר עפר מן האדמה, ולכן נק' ג"כ שמו אדם ע"ש שנברא מן האדמה כמ"ש במד"ר שם פרשה י"ז, ועמש"ש בענין שנק' האדם חלתו של עולם והחלה ניקחת אחר גיבול העפר במים בחי' ואד יעלה כו', והנה אדם הוא ג"כ אדמה לעליון ר"ל לבחי' אדם העליון בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, והיינו ע"י הדבק במדותיו מה הוא רחום אףאתה רחום מה הוא חנון כו' מה הוא צדיק כו' כמ"ש בילקוט ביואל רמז תקל"ז ע"פ והי' כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. גם ע"י קיום המצות כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא. גם כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש הראשון פ"ג בענין המשכת שיעור קומה, אך כ"ז שיהי' אדמה לעליון זהו ע"י שהוא בבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור