מהשכל והוא הרצון הפשוט וכנ"ל בענין פנימי' הלב ואין בה בחי' מספר, וכמ"כ יובן הנמשל למעלה שאחד נק' כשהרבה כוחות מחולקים מחוברים יחד בתכלית דהיינו בבחי' כלים דאצי', אבל יחיד הוא בחי' עצמותו ית' שאין עוד מלבדו שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואינו בגדר מספר, וזהו לפני אחד מה אתה סופר וזהו הירידה שצורך עלי' שקודם ירידתן הי' בבחי' אחד שעלו במח' וכענין אחד הי' אברהם שהי' כלול בו כל נש"י שהי' בבחי' אחד שעלו במח' ובחי' המח' עם בעל המח' נק' אחד שמיוחדים בתכלית אבל לאחר ירידתן למטה לברר בירורים ע"י עסקם בתו"מ שהתו' הוא עפר יעקב ז"א דאצי' ומצות הם במל' שנק' מצות המלך והיינו שממשיכים בחי' כ"ע הנק' יחיד בז"א ונוק' דאצי' (ולכן נק' ז"א אז עפר יעקב שאינו בגדר מס' כלל, ומצד המשכות אור הכתר שממשיכים בו ע"י עסק התורה) זהו ענין העלי' שלהם מבחי' אחד לגילוי בחי' יחיד. אך מה שנק' עפר בחי' תורה דאצי' ע"ש יעקב ובחי' מס' רובע ע"ש ישראל והרי בחי' ישראל למעלה מבחי' יעקב, אך הענין הוא כי שרשו של בחי' יעקב גבוה מז"א הנק' ישראל כי הוא נמשך מיסוד אבא ממש שלמעלה מן הז"א רק שנשפל ונמשך למטה מז"א וזהו פי' יעקב יו"ד עק"ב שנמשך היו"ד יסוד אבא למטה בבחי' יעקב משא"כ בחי' ישראל הנק' ז"א הוא למטה מבחי' יסוד אבא כו' וכן למטה בעבודה בחי' יעקב מבריח מן הקצה כו' שע"י התעוררות ר"ר יגיע לבחי' עבודת מתנה בחי' גילוי פנימי' הלב כנ"ל ולכך כתי' מי מנה עפר יעקב דווקא. והנה בפי' רובע ישראל יש ב' פירושים הא' חלק רביעית והוא גמ"ח וכן כל מצות מעשיות שהם בבחי' עשי' דאצי' שהוא בחי' רביעית והב' לשון ארבעה (עמ"ש הרמ"ז בפ' אמור בפי' ובעשור לחודש דכולל כל העשרה ימים) הוא ג"כ אמת שגם בעשי' דאצי' שהוא מל' דאצי' גופא ישנם כל הד' בחי' הנ"ל שהוא בחי' כ"ע שממשיכים אותו בעשי' דוקא כנ"ל בפי' אף עשיתיו וממילא נמשכו ג"כ בחי' מחשבה ודיבור שלמטה מבחי' הכתר נמצא כל הד' בחי' גופא ישנם בעשי' גופא שהוא חלק רביעית וכן הוא ג"כ לשון ארבעה.
וז"ש רז"ל כאן בזמן שעושין רש"מ כו' ממשיכים כתר במל', והיינו ע"י המצות אבל ע"י התורה ממשיכים בז"א הנק' אחד מבחי' שלפני אחד מה אתה סופר ולכן נק' עפר שאינו בגדר מס' ונק' ע"ש יעקב שהוא מיסוד אבא שהמשכת הכתר לז"א ע"י יסוד אבא וזהו הירידה שצורך עלי' מבחי' אחד הי' אברהם לבחי' יחיד, רובע לשון רביעית היא המל' ולשון ארבעה שבמל' גופא נמשך כל הד' בחי' כנ"ל.
ד) (הנה עיין בלק"ת פ' בלק בענין ומס' את רובע ישראל הראה מקום לשער היחודים יחוד ה' ושם נת' שהם ד' יודין שבשם ע"ב והם בחי' נר"ן ובחי' נשמה לנשמה כנ"ל, ומזה יובן בטוב יותר שרש ענין הנ"ל בירידה צורך עלי' של הנשמות שקודם ירידתן עלו במח' כנ"ל כי מדו"מ הם בחי' נר"ן וישנם בכל עולם ועולם וגם נשמות דאצי' הנה בחי' נר"ן זהו בי"ע דאצי' אבל בחי' נשמה לנשמה זהו בחי' אצי' ובנשמות דאצי' שהנר"ן הם מאצי' הנה בחי' נר"ן זהו בי"ע דאצי' הנה הנשמה לנשמה הוא מאצי' שבאצי' שהוא בחי' כתר ולכן נק' שם ע"ב שגבוה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור