ק' ע"ב, וע' בזח"ב פ' שמות ד"ג ע"א ע"פ אתי מלבנון כלה כו', והענין כי המל' היא בחי' דיבור העליון שהוא מלביש את המדות והדיבור עד"מ הוא הגילוי לזולתו וכמו"כ למעלה בדבר ה' שמים נעשו כו' ועיין בתניא פ"כ כ"א. והנה ידוע דשרש האותיות שיוצאין בה' מוצאות קבועים בנפש עצמה וכמ"ש באגה"ק בד"ה ויעש דוד שם, אך ראשית גילוי בחי' אותיות הוא בתחילה במח' ואח"כ מהמח' נמשך אל הדיבור כנודע מענין בראתיו יצרתיו כו', ולכן התינוק אינו יכול לדבר מאומה עד שיהי' בן שנתו או יותר שאז נמשך קצת גילוי אור חו"ב שבנפשו במוחו אזי אח"כ יומשך מהבינה והמח' בדיבור כו' והנה בבחי' בינה אינו נרגש אותיות ממש עדיין כמו אותיות מח' ממש רק מ"מ שם הוא נכלל בחי' אותיות משא"כ החכ' שם אין שום גילוי בחי' אותיות אעפ"י שמקור צורת האותיות נמשך מהחכ' דאבא יסד ברתא אבל אי"ז שום גילוי בחי' אותיות כלל ממש כמו בבינה כו' וזהו ענין סופר וספר וסיפור, סופר הוא החכ' מקור האותיות אבל עכ"ז גילוי אותיות הוא רק בספר שהיא בינה וממנה נמשך בחי' סיפור שהוא הדיבור בחי' מל' וכמ"ש מזה ע"פ ועשית ציץ כו' גבי ופתחת עליו פתוחי כו', וזהו כיון דהוה במעהא דאי' שם דוקא אושיט פסיעה לבר כי פסיעה לבר זהו ענין שרש אותיות הדיבור שהדיבור הוא הגילוי לזולתו ולכן נק' ז"א קלא דאשתמע לבר ע"י התלבשותו בדיבור וע' בזח"א פ' תולדות דקמ"א ב' ע"פ חכמות בחוץ ובפ' אחרי דע"ז א' בפי' מולדת חוץ כו', ובהיות ראשית ומקור להתהוות אותיות ממש הוא בבינה שנק' ספר ע"כ אמר דשם הוא בחי' אושיט פסיעה לבר כו'. עוד יובן איך שהפסיעה לבר שהוא להיות ההתגלות לחוץ לבי"ע נמשך דוקא מהבינה עפמ"ש בד"ה לך לך בענין אברהם שנוסףבו אות ה' על אב ר"ם כדי שעי"ז יהי' הגילוי למטה שזהו לך לך כו' שכ"ז ע"י אות ה' דוקא שהיא הבינה ולכן ממנה דוקא נמשך הפסיעה לבר כו' ועמ"ש בהגהות ע"פ וישב יעקב בענין קלא דאשתמע לבר כו'. ומכ"ז יובן מ"ש במ"א בד"ה קול דודי בענין מדלג כו' ומקפץ דילוג ברגל א' וקיפוץ בשתים שהוא בחי' עליונה יותר זהו על הגבעות דוקא והרי בחי' ראש צורים נעלה יותר מבחי' ומגבעות, אלא לפי שע"י ומגבעות אושיט פסיעה לבר שזה נמשך ע"י כח עליון יותר ע"ד המגביהי לשבת המשפילי כו' וזהו ענין קיפוץ בשתיים כו', בשגם כי אות ה' היא כפולה כו', וגם כי עי"ז דאושיט פסיעה לבר נעשה בירור ק"נ דבי"ע וזה מעורר למעלה מעלה כו', ולכן המל' היא כתר מלמטה למעלה נקבה תסובב כו' וא"ח עט"ב כמ"ש במ"א, ועמ"ש עוד מענין אושיט פסיעה לבר בביאור ע"פ אלה מסעי. ועוי"ל בענין קיפוץ בשתיים כי הנה הרגל של הה"א זהו הוי"ו והוא ז"א שבעיבור ולידת ז"א זהו דילוג ברגל א' וכמ"כ יש בחי' רגל בהא שניה וזהו ענין נשמת משיח כדלקמן ולידת בחי' זו זהו ענין קיפוץ בשתי רגלים כו'.
(ענין שמבינה דוקא נמשך פסיעה לבר הוא אותיות הדיבור כענין סיפור נמשך ע"י ספר ומ"מ שרשו מסופר, פי' לבר, מקפץ על הגבעות).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור