ברכאן דצלותא שהן בבחינת ח"י חוליות השדרה ומענין הכריעות באבות ובהודאה ע"פ יביאו לבוש מלכות כו' ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה אלפי שנאן.
קיצור (א) חוה"ש הדעת הנמשך מהחכמה ונעשה נשמה לתפארת, שדרה של לולב דעת צריך שיצא מן הדס חג"ת טפח אם מחוט, כריעה במודים להוריד טפת החסדים דרך החוט, והאדם ידע, המשכת הדעת לבנ"י, וידעת היום.
ב) והנה רמ"ח מ"ע הם רמ"ח איברים דז"א שהם בחי' כלים דז"א, עמ"ש בביאור ע"פ משה ידבר ובד"ה וקבל היהודים ובשאר דוכתי, וקיי"ל מצות צריכות כוונה, והיינו שע"י הכוונה ממשיכים האור כמ"ש בע"ח הובא בתניא פל"ח בהג"ה. ומ"ד מצות א"צ כוונה י"ל דס"ל שע"י עשיית הכלי ממילא יומשך האור עמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודים הנ"ל. אבל עכ"פ המצות הן בחי' כלים, וכמ"ש במ"א ע"פ ונתן עליו מים חיים אל כלי כו', ועיין מ"ש בפ' שלח בביאור ע"פ אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין חסדי ה' לשון רבים וכן תורת ה' ובתורתו שהם בחי' הכלי ובחי' האור ע"ש. והנה הכוונה הכללית למצות שבכל יום היא התפלה שהיא המשכת האור, היינו המשכת אור א"ס בא"י ברוך הוא המשכה כו' והמשכה זו היא ע"י הדעת, ועמ"ש מענין פי' כוונה בד"ה צוארך בחרוזים ועמ"ש בפי' וזכרתם את כל מצות ה' לעשותם זכרים ומשפיעים שיומשך הטפה על ידן מהמוח בד"ה והיה לכם לציצית, דרוש השני, ואפ"ל שבחי' זו דוזכרתם היינו ע"י הדעת שבו ועל ידו נמשך הטפה מהמוח לרמ"ח איברים והוא התפלה. ולכן ארז"ל ע"פ וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת שהיא ק"ש. כי בק"ש יש ח"י אזכרות שכנגדם תקנו ח"י ברכאן דצלותא נמצא ח"י אזכרות דק"ש הוא ג"כ המשכה ממוח הדעת בח"י חוליות ועי"ז וזכרתם את כל מצות לעשותם זכרים ומשפיעים כו'. ולכן אינה בחשבון ומנין המצות דאורייתא שהם בחי' אברים וכלים והתפלה היא הכוונה והאור של הכלים. וע"כ אינה נמנית בפני עצמה, אבל היא הגבה מאד נעלה וזהו ע"ד מ"ש בע"ח שכ"ב פ"א אות ד' בענין מנין הע"ס שהם כלים דז"א שהם המצות כנ"ל וז"ל אם אנו מונין בחי' הכתר ובחי' הדעת נראה שהם י"א ובס"י אמר עשר ולא אחד עשר עשר ולא תשע. והטעם הוא כי הדעת הוא בחי' נשמה דז"א ואין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת בחי' נשמה בלי כלי (וע' מזה בפע"ח שער הלולב פ"ג הנזכר לעיל) וכן בכל כללות האצילות עתיק יומין הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור