התורה מלבושיה וגשמיותה דהיינו שיתגלו פנימי' טעמי תורה כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו, משא"כ עתה לא נתגלו רק הלבושי' דאורייתא שהיא מלובשת בהן שהם ענינים גשמי' וע"ז אמר זאת הפעם כלומר אף הפעם כמו שהיא עתה מלובשת בלבושים רבים בדברים גשמי' ואעפ"כ היא עצם מעצמי דהיינו שהיא מבחי' עצמותו ית' ממש שהוא בחי' פנימי' רצונו ית' וזהו בחי' תורה שבכתב, ובשר מבשרי לשון בשרא סומקא תורה שבע"פ חומרות וחילוקים (הגה"ה. שהוא בחי' גבורות וכנודע דתושב"כ נק' מוסר אביך ואב מזריע לובן שממנו עצמות כו' וכנזכר ברע"מ פ' שופטים גרמין בנויין על מוחא דאיהו מיא כו' ותושבע"פ נק' תורת אמך ואם מזרעת אודם שממנו בשר בחי' גבורות היינו כל ד"ס שהם חומרות וסייגים ובתיקונים איתא עצם מעצמי יו"ד עם ה"א ובשר מבשרי וא"ו עם ה"א הרי חו"ב שהם י"ה נק' עצם מעצמי לרמוז ששניהם מיוחדים והת"ת עם מל' נק' ו"ה והיינו ג"כ ענין תושב"כ בינה ותושבע"פ מל', עכ"ה) וזהו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת פי' כי ע"י התורה שהאדם לומד נעשה בבחי' אשה אש ה' שהוא בחי' אה' כרשפי אש שאינו מתקרר מחמת רצונות זרים כי אין לו רצונות אחרים כלל מצד תגבורת האהבה והיינו משום כי מאיש לוקחה זאת ע"ד מ"ש כי ה' יתן חכ' מפיו דעת ותבונה חכ' זו תושב"כ דעת ותבונה זו תושבע"פ וזהו מאיש לוקחה זאת שהוא ית' נק' איש כמארז"ל (סנהדרין צ"ו) אין איש אלא הקב"ה, וז"ש שמחה לאיש במענה פיו שהוא עסק התורה כי מחמת שנתפס ונדבק במוחו של אדם בשעה שהוא לומד וכ"ש כשהוא זוכר ואינו נשכח ממנו והוא בחי' זכר כמ"ש זכר חסדו אזי נקלט בו חכמתו ובינתו ית' שהוא כמשל הטפה הנמשכת ממוח האב (והוא בחי' ומדריגת אשה שנקלט בה הטפה מבחי' איש לכן בחי' אהבה זו גבוה מאהבת הבן אל האב שהרי הבן עם היותו ממוח האב הרי נתרחק להיות דבר בפ"ע לכן האהבה היא קרה, אבל האשה היא בהיפוך עם היותה תחלה דבר בפ"ע הנה בהיותה לאיש הרי מתייחדים והיו לבשר אחד למהוי אחד באחד ממש תרין פלגי גופא), וזהו ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו פי' שמחמת שהוא מופשט מכל הרצונות זרים ואין לו רצון אחר כלל רק לדבקה בו ית' הנה באתעדל"ת אתעדל"ע להיות ולא יכנף עוד מוריך (שלע"ל ונגלה כבוד הוי' ולא יהי' עוד לבושים המסתירים וכמ"ש במ"א ע"פ כי עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם שלע"ל יהי' גילוי עין בעין ויראו כי ההסתרות הי' רק מחמת כי ועננך עומד כו' וזהו ולא יכנף עוד מוריך לע"ל ואע"ג דקי"ל המלך אין רואין אותו כשהוא ערום וכדפי' בספר יונת אלם, אך לא קשה מידי דהיינו דוקא בחי' מלך שאין מלך בלא עם עוממות ונפרדים כו' ע"כ אין רואין אותו ערום דא"כ לא יהיו נפרדים כו' אבל לע"ל ונגלה כבוד הוי' כו' ויהיו שניהם ערומים, והיינו כי עכשיו מקבלים ממל' דאצי' שהוא ע"י לבושים ומסכים משא"כ לע"ל יהי' גילוי בחי' מל' דא"ק א"כ אין לבושי' דבי"ע מסתירים עכ"פ רק בחי' לבוש דמל' דא"ק שנק' שניהם ערומים לגבי לבושים דעכשיו), וזהו ולא יתבוששו פי' היפך מבחי' כעוטי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור