אפילו יתפלל בכח האכילה ההיא ואפי' אכלו בשוגג כו', אבל מ"מ כל זמן שאינו מעלה ההיתר (דהיינו כשאוכל לתיאבון וכו') הוא מכסה ומסתיר ג"כ וזהו"ע כובד ראש כו' כי ישראל לי ראש ובחי' זו הוא מוסתר מחמת כובד הגשמיות המכסה ומסתיר כמשא כבד כו'. וזהו ענין נדרים סייג לפרישות דהיינו ענין קדש עצמך במותר לך והיינו כשהוא עדיין בבחי' ומדריגת שחושש שאינו יכול להעלות ההיתר. וזהו ואשה כי תדור נדר בנעוריה דהיינו כשהוא עדיין בבחי' ומדריגת בנעוריה בית אביה שהוא בחי' האהבה הראשונה שהוא ראשית והתחלת העבודה הנק' חסד נעוריך כאהבת הבן אל האב אז לא יחל דברו כיון שהוא עדיין בבחי' נוק' (ולא קבילת טפת דכר כמו אשה בבית אישה) ואיש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש כי נשים דעתן קלות וכנ"ל שבבחי' זו יש לו רצונות זרים המקררים כו', לכן אין בכחו לברר ולאהפכא חשוכא לנהורא כו', ע"כ בבחי' זו הנה נדרים סייג לפרישות, ולכן דיני נדרים בסדר נשים שאינו רק כשהוא בבחי' נוק'. אבל ואשה כי תהי' לאיש שמקבלת טפת דכר שהוא בחי' תורה שהיא חכמתו ית' ואז ויהיו שניהם ערומים שאין לו רצון אחר כו' כנ"ל אזי והפר את נדרה כי איש דרכו לכבוש לאהפכא חשוכא לנהורא ובבחי' זו אמרו בירושלמי לא דייך כו' שאתה כו' כי ע"י לאהפכא חשוכא לנהורא הוא מעלה יתירה טפי מן מה שמדחה ההיתר ומסגף נפשו כי כשמעלה ההיתר הוא נכלל בקדושה וגם מוסיף אור בנפשו כידוע. (ובזה נ"ל לפרש ענין וחפרה הלבנה שדרשו רז"ל שלהי נדרים ד"צ שהוא מענין הפרת נדרים דלכאורה תמוה מהו ענין זה לזה. אלא משום שפי' וחפרה כענין חפרוה שרים שהוא שעושים בחי' יסוד דנוק' להיות כלי כו' ועכשיו בכל יום עושים כו' ולע"ל יושלם התיקון וזהו תקראי לי אישי כו' וממילא יהי' ג"כ הפרת הנדרים כו' כי אישה יפרנו כנ"ל, ע' זח"ג דקצ"ג מענין ביאור הפסוק איכה תרעה כו', ועמ"ש בד"ה להבין ענין דקדוקי סופרים בר"ח אב תקנ"ו שם נת' ענין ושמע אביה והפר את נדרה דהיינו בחי' אה"ר נק' אביה ועי"ז מפר כתרגומו מבטל שמבטל כל האיסורים ואח"כ ואם היו תהי' לאיש בחי' תורה כו').
ו) ולתוספת ביאור הנה ענין ההפרש בין בחי' בנעורי' בית אביה לבחי' היותה לאיש שהוא ע"י התורה שמקבלת הטפה שהיא חכמתו ית' דהנה פי' זאת הפעם עצם מעצמי הוא בחי' תושב"כ הנק' ז"א ובשר מבשרי תושבע"פ נוק' וכתיב כל אשר לאיש יתן בעד נפשו איש ז"א ובחי' נפשו היינו מל' שנק' נפש לגבי ז"א שנק' רוח וכמ"ש במ"א ע"פ נשבע הוי' בנפשו דפי' נפשו הוא בחי' היותר תחתונה בחי' מל' הנמשכת להיות נפש כל חי להחיות העולמות להיות ממכ"ע, ופי' כל אשר לאיש כו' כי הנה בתורה שבכתב אין נקודות (ולא טעמים כו') רק אותיות לבד והרי האותיות הוא בחי' היותר תחתונה וא"כ לא השאיר הז"א לעצמו רק בחי' אותיות בלבד וכל בחי' היותר גבוהות מתגלות בתורה שבע"פ כי עיקר התגלות הרצון בכל פרטי אופני עשיית דבר מצוה אינו אלא בתורה שבע"פ הרי כל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור