שנותנת לו כח וגבורה כמ"ש אני בינה לי גבורה וע' זהר ויחי דף בענין ואם בגבורות שמונים שנה.
אך* כאן פירש רבינו ז"ל דמטות נק' ע"ש הירידה למטה שנעשו נפרדים לכן ראשו למטה, וי"ל דבחי' זו זהו מט"ט שנק' מטה והוא שורש לעה"ד טו"ר וא"כ אולי מטות נק' ע"ש התלבשות בעה"ד טו"ר, ובחי' שבטים הן ענפים מאילנא דחיי, כי האדם עץ השדה, אך ע"י התשובה נעשים מטות ע"ד כי מטה נק' ג"כ יסוד דאבא, ואפ"ל עליי' זו ע"ד מ"ש בזח"א וישב קפ"א בענין מט"ט שעליו נאמר הנה ישכיל עבדי כו' וגם מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם כו', ואיש משענתו בידו, וע' זח"ב עב א' חותמך ופתילך ומטך הם נה"י שמהם מתברכא המ' הנק' מטתו שלשלמה, א"כ לפ"ז זהו ע"ד שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, בדרוש השני שחורה אני ע"י הירידה שנעשית בחי' מטה לגבי בנו"י שהן בחי' שבט הפונה למעלה, ונאוה שעי"ז נעשית בחי' כלה לקבל הטפה מח"ע, והיינו מבחי' חותמך ופתילך ומטך כו' כנ"ל, לכן עי"ז דוקא יכולים לקבל בחי' זה הדבר, משה נתנבא בזה אספה"מ בחי' חכמה עילאה, וזהו ג"כ שהמטה ענינו מלמעלמ"ט ולא כמו השבט שעולה מלמטלמ"ע כי ומטך זה מלה"מ שאז כי ההרים ימושו כו' וברית שלומי לא תמוט, ואולי ומטך לפ"ז הוא הקו וחוט מאור א"ס כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור