אור תורה
רלד-ב
משל1 למלך שאבד חותם שלו. וחותם של המלך הוא הפסד גדול, כי מי שימצא אותו יוכל לחתום מטבעות [נ"א: לחתום חותמו בשם המלך], וגם בזיון הוא שחותם המלך מונח בעפר. והמלך מצטער שאבד חותמו. ושרי מלוכה מצטערין כי נאבד חותם (מלכיהם) [מלכם], ובני המלך מצטערין על חותם אביהם, והלכו [כולם] לחפש אחריו, ומחמת גודל זריזותם עברו עליו ולא מצאו אותו. והלך בן כפר אחד ומצא אותו, והבן כפר אינו יודע חשיבות החותם. ומעתה יש לכולם שמחה, המלך ושריו ובניו [נ"א: ועתה גרם הבן כפר שמחה לכולם, המלך שמח שנמצא חותמו, וכן כולם]. וגם הבן כפר שמח שנמצא [נ"א: כי מצא] חותם המלך, אעפ"י שאינו יודע החשיבות וטבעו של החותם, אף על פי כן יש לו שמחה [מאחר שהוא של מלך]. והנמשל ארוכה מארץ מדה2.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור