שהוא בחי' המל' מקור חוצבה מאיזה [כח] יבוא לה שתוכל לברך ולהוסיף אור במקוה"ח שמשם נחצבה צמצום התהוותה מאין ליש וכמו שלא יתכן לומר דהמעיין שנובע ממקורו יברך למקורו מאחר שממנו נובע או האילן שגדל מן השורש יברך לשורש יונקותיו כו' ומפני קושי' זו הוכרח לפרש בנשמת כ"ח שתברך לשמך שמדבר בנשמה שאין מקור חוצבה רק מבחי' המל' אלא היא נשמה שמקור חוצבה הוא מלמעלה ממדרגת המל' והוא מבחי' כ"ח שהוא בחי' יסוד ז"א דאצי' שנק' חה"ע למע' מבחי' אלקים חיים דמל' וכידוע בהפרש שבין חי לחיים שחיים הוא רק בחי' התפשטות גילוי החיות בלבד וחי הוא בבחי' עצם החיות טרם שמתפשט שממנו יהי' כל התפשטות אור וחיות (וכמ"ש במ"א בענין חי ולא בחיים כו') והוא הנק' כ"ח ג"כ ונשמת כ"ח הוא דנפקא מכ"ח שנק' חה"ע ע"כ ביכולתה לברך לשמך שהוא בחי' המל' שנק' חיים שמחייה את הכל כמשי"ת ולפי"ז א"ז סותר פשוטו כלל דג"ז אמת דנשמת כ"ח הוא מקור כ"ח שבעצם רק שאינו בא בבחי' גילוי התפשטות עדיין אעפ"י דפרחא ונפקא מחה"ע בחי' יסוד ז"א ע"כ תברך לשמך מלכנו בתוס' אור וברכה מצד מקור חוצבה בכ"ח שהוא חה"ע דבחי' יסוד ז"א וד"ל. אך עדיין י"ל מהו ההפרש בין האי נשמתא דפרחא מחה"ע מאחר שיצאה לידי גילוי מן בחי' העצמות דחי העולמים שנק' כ"ח והוא בחי' יסוד ז"א להיות בו יתרון מעלה כ"כ שביכולתה לברך לשמך מלכנו שהוא בחי' המל' מקור ואם כ"ח מאין ליש כנ"ל כי גם בחי' המל' הוא מקבל מבחי' יסוד ז"א שנק' חה"ע או כל חי כידוע בפי' כי ה' הוא האלקים דאלקים חיים בחי' התפשטות מקבל מחי בעצם דז"א שנק' ה' כו' ומה יתרון מעלה זו בנשמה דפרחא מחה"ע שתברך לשמך כו' אמנם תחלה ילה"ק בשורש ענין כ"ח עצמו שנק' חה"ע שהוא בחי' יסוד ז"א מהו ואח"כ יובן מעלת נשמת כ"ח שתברך לשמך כו'. דהנה ידוע בביאור ענין יסוד ז"א שהוא בחי' צ"ע שכל האורות העליונים ממנו כולם כלולים ונמשכי' בו וכלול מכולם יחד ונק' כנישו דכל נהורין (וכמ"ש בזהר בראשית יקוו המים אל מקום א' דא יסוד כו') וזהו נק' כ"ח לפי שכולל בעצמו מכללות הכל עד רום המעלות דהיינו גם מפרצופי' א"א וע"י וא"ק כו' לפי שהוא נק' סיומא דגופא כידוע שהוא בכלות אור השפע שנמשך שם הכל מתחלת כל התחלות דהיינו גם מפנימי' ועצמי' אא"ס שמאיר בפנימי' ע"י כו' (וז"ש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ששרשו בפנימי' יסוד דע"י וא"ק כו' עד בחי' פנימי' העצמי' ממש כמ"ש במ"א) ולפי"ז הטעם שנק' כ"ח היינו מצד שכולל בעצם כל אורות העצמי' עד היותו בחי' חי שבעצם והוא בחי' חה"ע שבעצמות אא"ס שלמעלה מבחי' מל' דא"ס שמאיר בקו"ח ועז"א דנשמת כ"ח תברך לשמך מלכנו למל' דא"ס בכללות כל ההשתלשלות כו'. ולהבין ביאור הדברים הנה יש בזה ב' משלים ודמיונות הא' משל גשמי מבחי' טפה גשמיות ביסוד אדם למטה שנמשכת ממוחו שנולד ממנו ולד שלם ברמ"ח אברים בדומה למוליד ממש בין בחומר בין בצורה דהיינו שנולד בחומר ציור ברמ"ח אברים בכל פרטיה' בדומה למוליד ממש וגם בצורה שהוא הנפש שכל ומדות ורצון ותענוג וכל עצמות הנפש כמו שיש למוליד נפש שלימה יוליד נפש שלימה בדומה כו' וזהו פלא גדול לכאורה דהלא הטפה גשמי' הי' והשפעה זו מצומצמת וקטנה במהותה מאוד איך יוכל להיות ממנה חומר ולד שלם ברמ"ח אברים מראש ועד רגל וכו' בצורה נפש שלימה בכל הכחות שלה הרוחני' ויחי' חיות עצמיי' זמן רב כמו המוליד כו' ואמנם ידוע שבטיפה זו יש חיות רוחניות עצמיי' והיולי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור