פירוש המילות
פז, ג
מהכל כו' ולכך גם למטה בכלות הכל שהוא יסוד ז"א שנק' עץ עושה פרי להוליד נשמות כו' נמשל לתמר שמפריח פירות הרבה שאין הפריחה הזאת קאי על גוף אילן התמר אלא על פירותיו שמפריח כדפרש"י כתמר לעשות פירות וכארז להחליף גזעו כי התמר עצמו אינו צומח ופורח מיד אדרבה מתעכב הרבה וכמ"ש בזוהר דסליק לע' שנין כו' שהן גדלות המדות כו' משום דהא בהא תלי' כידוע דאא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית ולפי שבחי' אדם אדמה לעליון כו' ע"כ יוליד נשמות כי כח המוליד בדומה לו ולכך הנשמה נק' מהלך ונק' אדם כו'. וזהו עץ עושה פרי שהן הנשמות דוקא ואעפ"י שהן בבחי' הקטנות שרשן בבחי' הגדלות כמ"ש כי האדם עץ השדה וכמו שיש צומח בקטנות וצומח בגדלות (כמ"ש במ"א בענין וידבר שלמה מן הארז אשר בלבנון עד האזוב שצומח בקיר בתכלית הקטנות והוא בחי' יסוד ז"א בקטנות התולדה ביחודו במל' שנק' קיר כו') ועיקר הכוונה דפסוק זה הוא שבא להורות ההבדל הגדול מן הקצה לקצה ממ"ש תחילה בענין הצמיחה מן הפסולת שבארץ שנק' ספיחים והוא מ"ש בפרוח רשעים כמו עשב כו' להיות ששרש הראשון דרשעים מבחי' אחוריי' שהוא שפע הפסולת והשמרים שנפלו בשבירה דקליפה קדמה לפרי כנ"ל בענין ואלה המלכים כו' אבל שרש הצדיקי' נבדל בערך מן הקצה ששרשם הוא בבחי' הפנימית והעצמו' דוקא וברור מכל סיג וכמו תולדו' נשמו' הצדיקי' אור הזזרוע לצ"ע הנ"ל כמו שאין הולד נולד אלא מן הברור שבטפת יסוד כו' שנמשך מבחי' פנימי' ועצמות שלכך מוליד בדומה לו דוקא וז"ש צדיק כתמר יפרח לעשו' פירו' שהוא שפע הפנימי' הנבדל לגמרי מן החיצונ' ששרש' בעצמו' ממש ולכך הוא היפך ממש מצמיחת ופריחת הפסולת שבארץ שפריחתו לאיבוד כמ"ש להשמדם כו'. אבל פריחה זו כתמר הולך ומתרבה ברבוי לאין שיעור למעלה מעלה וכמ"ש כארז בלבנון ישגה בבחי' א"ס ואע"פ שתחילתו בקטנות הפריחה אבל להיותו בשרשו בבחי' הפנימי' והעצמות פורח ועולה מעלה מעלה בהתפשטות וריבוי לאין שיעור משום דכח המוליד בדומה לו מאחר שנק' אדם אדמה לעליון ממש כנ"ל וד"ל. וקאי אדלעיל שא' איש בער לא ידע כו' דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין שחסר בו הדעת המוליד כו' ומה שפורח מצד בחי' הפסולת הולך לאיבוד כנ"ל. אבל צדיק שרשו וגזעו בבחי' הפנימי' שבדעת העליון לכך כתמר יפרח כו' שהוא בחי' קו האמצעי דת"י ששרשו בעצמות ממש וזהו כתמר דוקא שעליו דבוקים בשדרה שהן ח"י חוליות שבהן עובר טפת יסוד דלכך נק' חי העולמים כו' כידוע בח"י ברכות דש"ע וההיפוך מזה ענפין מתפרדין דנפשות עשו כו' (וכמ"ש במ"א בענין הלולב שהוא כפת תמרים דדקל שהוא בבחי' היחוד וההתכללות בעצמותו דוקא דקו האמצעי עולה עד פנימי' הכתר וז"ש כארז
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- פירוש המילות
- מזהה
- rh-08t20ax9
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.