וכמ"ש תלים נז ז' רשת הכינו לפעמי כפף נפשי. בישעי' נ"ח ה' הלכוף כאגמון ראשו. ובמיכה ו' ו' במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום כו'. כגיגה ה' ב' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותם של ישראל שניטלה מהם כו'. בש"א ב' ז' משפיל אף מרומם. ועיקר ענין הסמך יובן עפמ"ש בזח"ב תרומה דקס"ו ע"ב ובפרדס סוף שער שמיני ס"פ כ"ו שאע"ג שבגלות אזלו מים כו' ונהר יחרב כו' ואין היחוד ממש אעפ"כ ע"י יחודים דק"ש ותפלה ממשיכים לה סמך כו' והוא הנז' בזח"ג שמיני ד"מ ע"א סמיך וסעיד לה כו' והיינו היחוד שמבחי' ספיחים וע' בה"ז שם. גם י"ל שאין היחוד מפנימי' ע"י כ"א מחיצוני' ע"י זהו הנק' סמך וכמו ההפרש בין ארוסין לנשואין כו' ולכן סמך עגול כמו טבעת קדושין גם ע"ד אור חדש נשמות חדשות או לחדש הישינות ע' ביאור גדולה מילה ומאמר זח"ג אמור ק' ב'. וזהו ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לעשות סמך כו' מצויינים במצות כדי ושם נעשה כמצות רצונך.
טו לענין עיני כל. בת ובכל שמה ע"ש בהרמב"ן שנק' המ' בכל ע"ש היסוד ויתרון ארץ בכל היא. ופשוטו של מקרא עיני כל. ר"ל הן שפלים הן גבוהים. וענין כי כל בשמים ובארץ העמוד בד"ה ואתה תצוה. בחי' מרוב כל. משא"כ חוסר כל. ועיני כל אליך כו' ואפשר לפשרו על יסוד זו"נ ששניהם מקבלים הכח מלמעלה, שלה טוב כגב כדג פגא קכטא ריאב שמטא. כתובות סז ב בעתם לא נאמר אלא בעתו. כל יחיד ויחיד לפי למודו וע' במד"ר פ' שמיני אפילו מי שרגיל השכרות. לכן הפרנסה נמשך ממקום גבוה וגדולה מהגאולה כו'.
זח"א ויגש רחא חב בשלח סבא אחרי נחא פנחס רכוא.
זהר ויגש דר"ח סע"א ע"פ ולא יכול יוסף להתאפק. צדיק עליון המשפיע זהו ונהר יוצא מעדן כו' וענין ומשם יפרד זהו עיני כל אליך ישברו. וא"כ יש לפרש כי יש ד' ראשים דקדושה וכן לעומת זה ד' מל' כלליים וזהו עיני כל: זח"ב בשלח סב"א מפסוק ולקטו דבר יום ביומו שע"כ צ"ל עיני כל אליך ישברו בכל יום: זח"ג פ' אחרי דנ"ח א' פי' בעתו היא המ' דאקרי עתו דצדיק י"ל ע"ד עונתה. וכענין ונתתי גשמיכם בעתם. וכענין וביום השבת יפתח כו' ועמ"ש ע"פ ושריך בעת יאכלו: זח"ג פנחס דרכו א' נראה מפרש ענין בעתו כי תחלה צ"ל מיכלא דמלכא אכלתי עם יערי עם דבשי כו' ואח"כ דוקא אכלו רעים. וזהו בעתו. לאחר בחי' אכלתי יערי כו'. וכ"כ בלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו ע"י רעייתי פרנסתי כו'. ענין אכלם ע"ד כ"א הלחם אשר הוא אוכל.
טז פותח את ידיך. במא"א ריש סל"ב רצון נקרא היסוד של כל פרצוף המרצה לנוק' ולפעמים נק' הבינה כן עכ"ל וזהו ע"ד משים שלום בבית. שהשלום זהו הרצון.
(ומ"ש שבינה נק' כן זהו לפי שהם תרין ריעין ונק' מלך שהשלום שלו, שלום היינו יסוד אבא ולכן נק' בית לוי כו', וזהו יפה את רעייתי כתרצה ש"ה ו' ד' שהפירוש שהמל' היא יפה כמו הבינה שנקרא תרצה לפי שבה תמיד גלוי הרצון והוא אותיות צנור דהיינו יסוד אבא המקבל מבחי' ונוצר חסד כמ"ש בביאור ע"פ ראשי המטות. בענין וידבר משה אל ראשי המטות וזהו כי משה גימ' רצון שהוא יסוד אבא המקבל מבחי' ונוצר חסד כו' ע"ש. וכן פי' בערוגת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור