הנוצר בדמותו ס"א על מבוי שלו עכ"ל רש"י. עו"ש במד"ר בי"ה היינו ביו"ד נברא העוה"ב בה"א נברא העוה"ז כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ישעי' כ"ו ה'. ואפ"ל דלכן נאמר בי"ה שמו בתוספת בי"ת דהל"ל י"ה שמו כמ"ש המ"כ אלא יש לפר שע"י שרוכב בערבות מאיר ומשגיח בעוה"ז ובעוה"ב שנבראו בשניט אותיות י"ה וזהו בי"ה שמו כו':
(ב) זח"ב פ' תרומה דקס"ה ע"א וע"ב. וז"ל שם ע"א סולו לרוכב בערבות כו' ערבות דא רקיעא שביעה אמאי אקרי ערבות על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא כו' וכ' בפרד"ס ערך ערבות שהתפארת נק' ערבות שבו מתערבים הכחות גדולה וגבורה יחד כו' עכ"ל. וצ"ע מה שתפארת נק' ערבות שהרי ערבות הוא רקיע השביעי. ואפשר ליישב קצת עפמ"ש באג"ה סי' י"ב ע"פ והיה מעשה הצדקה שלום שבתפארת מאיר בחי' הארת אין. וגם הת"ת נק' אות אמת. וא"כ יש בו בחי' שלמעלה מחו"ג וע"כ נק' שביעאה כיון שיש בו בחי' עליונה מחו"ג ועד"ז נאמר וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק כו' וכתיב ליעקב אשר פדה את אברהם:
ובזהר תרומה שם רס"ה ב' סולו לרוכב בערבות כו' האי קרא על סתימא דכל סתימין עתיקא דל עתיקין אתמר. דאיהו רוכב בערבות כו' ובמאי איהו רוכב בערבות בי"ה שמו כו' שמא דיליה הוא י"ה כו'. ופי' במק"מ שם לעיל מיניה. דרוכב בערבות היינו אריך אנפין שהוא הרוכב בערבות שהוא זעיר (ור"ל שז"א הוא בחי' מרכבה לגבי א"א כמו שחיות המרכבה הן בחי' מרכבה לזעיר אנפין כך ז"א הוא מרכבה לבחי' ע"ק ונק' מרכבתא עילאה. ועיין בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות הן הן המרכה) ובפרש האיך א"א רוכב על ז"א והלא הוא בגו או"א (ור"ל וא"כ איך יהיה ז"א מרכבה לא"א ממש) ותירץ הכתוב בי"ה שמו באמצעות או"א שהם שם לא"א על ידם הוא רוכב על ז"א עכ"ד. ועיין בת"א פ' יתרו שם משמע שחג"ת דאצילות הם מרכבה לאו"א להעלותם לבחי' א"א כו' ע"ש באריכות. מזה יש להעיר לענין חמש טבילות ועשרה קדושין שטובל ומקדש כה"ג ביוהכ"פ. כי חמש ועשרה זהו ענין י"ה. וכה"ג מתעלה ביוהכ"פ דוגמת ז"א שהוא מרכבה לבחי' א"א ע"י י"ה כנ"ל. ויש להעיר לענין ואתחנן תקט"ו תפלות ת"ק הם ה' ספירות דז"א חג"ת ונו"ה. שהם מרכבה לבחי' י"ה זהו ענין ט"ו. ור"ל שמשה רצה ג"כ להמשיך מבחי' א"א ששם מקור החסד והסליחה והמחילה. ולפי שהמרכבה שלו הוא בחי' ערבות שהוא ז"א והם ה' בחי' חג"ת נו"ה ומה גם שנו"ה נק' ערבות כנ"ל בשם המד"ר וכ"כ הזהר כאן דקס"ה ע"א ע"כ כנגד ה' ספירות אלו התפלל ת"ק תפלות וכנגד י"ה הרוכב עליהן התפלל ט"ו. וממילא יומשך מבחי' א"א עצמו שהוא למעלה מאתעדל"ת. עמ"ש כה"ג בלק"ת בשה"ש סד"ה אני ישנה. בענין שאין סופרים ספירת העומר חמשים יום כ"א מ"ט ימים שלאחר שסופרים מ"ט ימים נמשך השער החמשים ממילא כו':
לפי המדרש דערבות הוא רקיעא שביעאה י"ל שהוא בינה שנק' ג"כ יומא שביעאה. ובחי' י"ה הוא חכמה. וע"י החכמה מאיר הכתר בבינה כו':
(ג) זח"א פ' תולדות דקמ"ב ע"א ע"פ אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם עוז כד"א ה' עוז לעמו יתן (ע' מזה בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי לצאת בנ"י) בגין דאצטריך לבר נש דיתעסק באורייתא לשמי' דקוב"ה (אפ"ל ע"ד שהתורה נקראת לחמי כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ראשי המטות ועיין שם פ' פינחס ע"פ את קרבני לחמי דרוש הראשון ובלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני) דכל מאן דאתעסק באורייתא ולא אשתדל לשמה טב ליה דלא אתברי. מסלות בלבבם מאי מסלות בלבבם כד"א סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו. דא ההיא אורייתא דאיהו אשתדל בה לארמא לי' לקוב"ה ולמעבד לי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור