ב"ה יום ד' ר"ה לאילנות, ענ"ף ע"ץ פר"י לפ"ק, סמאלענסק
כבוד הרה"ג חו"ב מופ' ושנון, איש תבונות ויקר רוח, כש"ת מוה"ר יהודא ליב נ"י משכיל לאיתן, ע"ש ביתו, ולאחוזת מריעיו
לאורח ספון ונכבד. קבלתי את מכתב כתר"ה, אחרי אורך ימים אשר עברו מני אז השביעני והראני שעשועי דברי תנחומותיו, כאוצר נחמד מצאתי בירכתי הארגז, תחת משלוח המנות אשר הובאת לי מביתי, נתכבדתי עם האורח הזה כבואו אל ארמוני, ונהפך בכפי למנה יפה ראוי' להתכבד, עולה על כולנה (73), כי אך חיך יטעם אוכל ונפש יענה דברי נוחם, דבש מי ימצא יאכל פיו ושפתי חן לא תמלא נפשו, מ?טע?מת ממעדני יום טוב תבולע ואיננה ודבר מדברי חמודות בוער בלבת אש אהבה ואיננו אכל...
מטעמת הוא שם דבר טעימה (ועוד יצדק יותר על טעימת מטעמים), והוא במשקל מחמצת. והרווחנו בזה מלה נוספת ומחודשת בשפת קדשינו, אשר עוד לא השתמשו בה הסופרים, חדשים גם ישנים. העיר והאיר עינינו בזה הגאון בעל תוי"ט בספרו מעדני יו"ט בפ' הי' קורא די"ד על לשון הברייתא "מטעמת אינה טעונה ברכה", ודקדק כן מלשון רש"י שם דפי' מטעמת טעימת תבשיל, ולא פי' טועמת, ע"ש. ולכן שפרה עלי להזכיר ע"ז את שם אומרו. וכן מצינו במשקל זה "מהפכת", שם הנגזר מפעולת הפך, וסמיכות ישתנה הנקודה כמהפכת סדום.
תבולע סובל ג' הוראות, הנאה, בליעה, והשחתה, עפ"י פי' הת"י, רש"י ומצו"ד, בפסוק פן יבולע למלך (ש"ב י"ז ט"ז).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור