חלק שני; שער היחוד והאמונה, פרק ג׳

א[מ: י סיון] [פ: י סיון] וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה, כָּל מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ, אֵיךְ שֶׁכָּל נִבְרָא וָיֵשׁ הוּא בֶּאֱמֶת נֶחְשָׁב לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי כֹּחַ הַפּוֹעֵל וְרוּחַ פִּיו שֶׁבַּנִּפְעָל, הַמְהַוֶּה אוֹתוֹ תָּמִיד וּמוֹצִיאוֹ מֵאַיִן מַמָּשׁ לְיֵשׁ.

Sefaria Community Translation

בוּמַה שֶּׁכָּל נִבְרָא וְנִפְעָל נִרְאֶה לָנוּ לְיֵשׁ וּמַמָּשׁוּת, זֶהוּ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים וְרוֹאִים בְּעֵינֵי בָשָׂר אֶת כֹּחַ ה׳ וְרוּחַ פִּיו שֶׁבַּנִּבְרָא, אֲבָל אִילּוּ נִיתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת הַחַיּוּת וְרוּחָנִיּוּת שֶׁבְּכָל נִבְרָא, הַשּׁוֹפֵעַ בּוֹ מִ״מּוֹצָא פִי ה׳״ וְרוּחַ פִּיו – לֹא הָיָה גַּשְׁמִיּוּת הַנִּבְרָא וְחוּמְרוֹ וּמַמָּשׁוֹ נִרְאֶה כְּלָל לְעֵינֵינוּ, כִּי הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁמִּבַּלְעֲדֵי הָרוּחָנִיּוּת, הָיָה אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ קוֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ, וְהָרוּחָנִיּוּת הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו מִ״מּוֹצָא פִי ה׳״ וְרוּחַ פִּיו, הוּא לְבַדּוֹ הַמּוֹצִיאוֹ תָּמִיד מֵאֶפֶס וָאַיִן לְיֵשׁ, וּמְהַוֶּה אוֹתוֹ, אִם כֵּן, אֶפֶס בִּלְעָדוֹ בֶּאֱמֶת.

2The reason that all things created and activated appear to us as existing² and tangible is that we do not comprehend nor see with our physical eyes the power of G–d and the “breath of His mouth” which is in the created thing. If, however, the eye were permitted to see³ and to comprehend the life-force and spirituality which is in every created thing, flowing into it from “that which proceeds out of the mouth of G–d”⁴ and “His breath,” then the materiality, grossness, and tangibility of the creature would not be seen by our eyes at all, for it is completely nullified in relation to the life-force and the spirituality which is within it, since without the spirituality it would be naught and absolute nothingness, exactly as before the Six Days of Creation. The spirituality which flows into it from “that which proceeds out of the mouth of G–d” and “His breath”—that alone continuously brings it forth from naught and nullity into being and gives it existence. Hence, there is truly nothing besides Him.

ג[מ: יא סיון] [פ: יא סיון] וְהַמָּשָׁל לָזֶה הוּא, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ ״הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים״, שֶׁהוּא זִיו וְאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ וְנִרְאֶה לְעֵין כֹּל, מֵאִיר עַל הָאָרֶץ וּבַחֲלַל הָעוֹלָם, וְהִנֵּה, זֶה פָּשׁוּט, שֶׁאוֹר וְזִיו הַזֶּה יֶשְׁנוֹ גַּם כֵּן בְּגוּף וְחוֹמֶר כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁאִם מִתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר לְמֵרָחוֹק כָּל כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בִּמְקוֹמוֹ מַמָּשׁ, רַק שֶׁשָּׁם, בִּמְקוֹמוֹ מַמָּשׁ, נֶחְשָׁב הַזִּיו הַזֶּה לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כִּי בָּטֵל מַמָּשׁ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא מְקוֹר הָאוֹר וְהַזִּיו הַזֶּה, שֶׁהַזִּיו וְהָאוֹר הַזֶּה, אֵינוֹ רַק הֶאָרָה מְאִירָה מִגּוּף וְעֶצֶם כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ; רַק בַּחֲלַל הָעוֹלָם, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, שֶׁאֵין כָּאן גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְצִיאוּת – נִרְאֶה כָּאן הָאוֹר וְהַזִּיו הַזֶּה לְיֵשׁ מַמָּשׁ לְעֵין כֹּל, וְנוֹפֵל עָלָיו כָּאן שֵׁם ״יֵשׁ״ בֶּאֱמֶת, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן כְּשֶׁהוּא בִּמְקוֹרוֹ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ – אֵין נוֹפֵל עָלָיו שֵׁם ״יֵשׁ״ כְּלָל, רַק שֵׁם ״אַיִן״ וָ״אֶפֶס״, כִּי בֶּאֱמֶת, הוּא שָׁם לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, שֶׁאֵין מֵאִיר שָׁם רַק מְקוֹרוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁהוּא גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר, וְאֶפֶס בִּלְעָדוֹ.

3An illustration of this is the light of the sun which illumines the earth and its inhabitants. [This illumination] is the radiance and the light which spreads forth from the body of the sun and is visible to all as it gives light to the earth and the expanse of the universe. Now, it is self-evident that this light and radiance is also present in the very body and matter of the sun-globe itself in the sky, for if it can spread forth and shine to such a great distance, then certainly it can shed light in its own place. However, there in its own place, this radiance is considered naught and complete nothingness, for it is absolutely nonexistent in relation to the body of the sun-globe which is the source of this light and radiance, inasmuch as this radiance and light is merely the illumination which shines from the body of the sun-globe itself. It is only in the space of the universe, under the heavens and on the earth, where the body of the sun-globe is not present, that this light and radiance appears to the eye to have actual existence. And here, the term yesh (“existence”) can truly be applied to it, whereas when it is in its source, in the body of the sun, the term yesh (“existence”) cannot be applied to it at all, and it can only be called naught and nonexistent. There it is indeed naught and absolutely nonexistent, for there, only its source, the body of the sun, gives light, and there is nothing besides it.

ד[מ: יב סיון] וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַמָּשׁ, בִּדְמוּתָם כְּצַלְמָם, הֵם כָּל הַבְּרוּאִים – לְגַבֵּי שֶׁפַע הָאֱלֹהִי מֵרוּחַ פִּיו, הַשּׁוֹפֵעַ עֲלֵיהֶם וּמְהַוֶּה אוֹתָם, וְהוּא מְקוֹרָם, וְהֵם עַצְמָם, אֵינָם, רַק כְּמוֹ אוֹר וְזִיו מִתְפַּשֵּׁט מִן הַשֶּׁפַע וְרוּחַ ה׳ הַשּׁוֹפֵעַ וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם וּמוֹצִיאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְלָכֵן הֵם בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקוֹרָם, כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּטֵל בִּמְצִיאוּת וְנֶחְשָׁב לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם ״יֵשׁ״ כְּלָל כְּשֶׁהוּא בִּמְקוֹרוֹ, רַק תַּחַת הַשָּׁמַיִם – שֶׁאֵין שָׁם מְקוֹרוֹ, כָּךְ כָּל הַבְּרוּאִים, אֵין נוֹפֵל עֲלֵיהֶם שֵׁם ״יֵשׁ״ כְּלָל, אֶלָּא לְעֵינֵי בָשָׂר שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים וּמַשִּׂיגִים כְּלָל אֶת הַמָּקוֹר, שֶׁהוּא רוּחַ ה׳ הַמְהַוֶּה אוֹתָם, וְלָכֵן נִרְאֶה לְעֵינֵינוּ גַּשְׁמִיּוּת הַנִּבְרָאִים וְחוּמְרָם וּמַמָּשָׁם שֶׁהֵם יֵשׁ גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ גָּמוּר כְּשֶׁאֵינוֹ בִּמְקוֹרוֹ.

4The exact parallel to this illustration is the relationship between all created things and the Divine flow [of the life-force] from the “breath of His mouth,” which flows upon them and brings them into existence. G–d is their source, and they themselves are merely like a diffusing light and effulgence from the flow and spirit of G–d, which issues forth and becomes clothed in them and brings them from naught into being. Hence, their existence is nullified in relation to their source, just as the light of the sun is nullified and is considered naught and complete nothingness and is not [even] referred to as “existing” at all when it is in its source; only beneath the heavens, where its source is not present [can it be called “existing”]. In the same manner, the term yesh (“existence”) can be applied to all created things only [as they appear] to our corporeal eyes, for we do not see nor comprehend at all the source, which is the spirit of G–d, that brings them into existence. Therefore, it appears to our eyes that the materiality, grossness, and tangibility of the created things actually exist, just as the light of the sun appears to have actual existence when it is not within its source.

הרַק שֶׁבָּזֶה, אֵין הַמָּשָׁל דּוֹמֶה לַנִּמְשָׁל לְגַמְרֵי לִכְאוֹרָה, שֶׁבַּמָּשָׁל, אֵין הַמָּקוֹר בִּמְצִיאוּת כְּלָל בַּחֲלַל הָעוֹלָם וְעַל הָאָרֶץ שֶׁנִּרְאֶה שָׁם אוֹרוֹ לְיֵשׁ גָּמוּר, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן כָּל הַבְּרוּאִים, הֵם בִּמְקוֹרָם תָּמִיד, רַק שֶׁאֵין הַמָּקוֹר נִרְאֶה לְעֵינֵי בָשָׂר. וְלָמָּה אֵינָן בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת לִמְקוֹרָם? אַךְ לְהָבִין זֶה – צָרִיךְ לְהַקְדִּים:

5But in the following, the illustration is apparently not completely identical with the object of comparison. For in the illustration, the source [the sun] is not present at all in the space of the universe and upon the earth where its light is seen as actually existing. Whereas, all created things are always within their source, and it is only that the source is not visible to our physical eyes. [If so], why are they not nullified in their source? To understand this, some prefatory remarks are necessary.

61 Allusion to Psalms 33:6, quoted above. This does not negate the reality of the universe or imply that the physical world is illusory. What is meant here is that the world does not possess independent existence; its true reality is the Divine force which continuously brings it into being.

72 I.e., self-subsisting.

83 In the Time to Come, however, even man’s corporeal eyes will see G–dliness and the Divine force in every created thing. See Isaiah 40:5, 52:8; Rosh Hashanah 31a. Likkutei Torah, Bechukotai 47c; Likkutei Amarim, Part I, ch. 37.

94 Deuteronomy 8:3; cf. Zohar III:47b.

1Et si chaque créature et chaque acte nous apparaissent comme ayant une existence réelle et tangible, c'est parce que nous ne percevons pas avec nos yeux de chair la force de l'Éternel et le souffle de Sa bouche qui se trouvent dans chaque créature. Mais si l'œil avait la permission de voir et de comprendre la vitalité et la spiritualité présentes dans chaque créature, qui émanent de 'tout ce qui sort de la bouche de l'Éternel' et de Son souffle, alors la matérialité de la créature, son aspect physique et tangible, ne nous apparaîtraient pas du tout, car ils seraient totalement annulés par rapport à la vitalité et à la spiritualité qui s'y trouvent. En effet, sans cette spiritualité, ils seraient littéralement un néant absolu, comme avant les six jours de la Création. La spiritualité qui émane sur eux de 'tout ce qui sort de la bouche de l'Éternel' et de Son souffle est seule responsable de leur transformation permanente du néant à l'existence, et de leur maintien en existence. Par conséquent, en vérité, ils ne sont rien sans cela.

Kehot Publication Society (English Translation)