בס"ד. שיחת* יום ב' דחג-השבועות, ה'תשט"ו.
א. לפני עשר שנים, בחג השבועות תש"ה, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"רא אודות ר' פרץ מבעשענקאָוויטש, מזקני החסידים שהיו עוד אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, שפעם, בהיותו ביחידות אצל אדמו"ר מהר"ש, אמר ר' פרץ שהוא כלי ריקן מלא בושה וכלימה. וענה לו אדמו"ר מהר"ש, שכדי להרגיש ענין זה יש צורך להיות בעל מדריגה, וצוה עליו לומר בכל יום תהלים בבכיות.
וסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שפעם ראה את ר' פרץ בליובאוויטש כשהוא אומר תיקון ליל שבועות מתוך בכיות. וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר דבריוב, שלקבלת התורה יש ללכת בשמחה ובטוב לבב.
– ברשימת השיחה נרשם הלשון "ובתום לבב", אבל כנראה זוהי טעות, וצ"ל "ובטוב לבב". (כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת-שחוק:) ובכל אופן, כיון ששני הענינים הם טובים, שיהיו שניהם!... –
ומטעם זה נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר לומר בלשון הברכה לחג השבועות: "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות". – הוא אמר אמנם גם "בפנימיות", אבל הקדים לזה "בשמחה", שע"י שמחה באים גם לפנימיותג.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) עומדים אנו עדיין לפני השקיעה. ובמשך מעט הזמן שנותר עדיין עד השקיעה, ויתרה מזה, גם במשך הזמן שנותר עד תפלת מעריב, שאז אומרים "אתה חוננתנו", ויתרה מזה, במשך כל הזמן שנותר עד שיערכו הבדלה, שגם לזמן זה ישנה שייכות ליו"ט – הרי כל מה שלא סיימו לפעול במשך כל היו"ט, אפשר להשלים במשך זמן מועט זה.
ולכן יש להיות עתה בשמחה, וכשיקבלו את התורה בשמחה – תהי' זו הכנה לקבלת התורה בפנימיות.ב. והענין בזה:
ענין הפנימיות הוא – שהדבר חודר באדם בכל עניניו, שאז, אין אצלו שום שינויים בזה מצד חילוקי המקומות והזמנים.
וזוהי השייכות של ענין הפנימיות לקבלת התורה – שהרי ענינוד של מתן-תורה הוא החיבור דמעלה ומטה, כך שכל עניני העולם, בלי הבדל, יהיו מוארים ויחדור בהם אור התורה.
ובזה יובן מ"ש בגמראה "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם": בחג הפסח ובחג הסוכות – יש אומרים אשר די בגשמיות בלבד או רוחניות בלבד, אבל בעצרת – הכל מודים דבעינן "לכם", שצריך להיות בפנימיות, לחדור בכל עניניו, שלא יישאר רק בחג השבועות עצמו, אלא יפעל על כל השנה כולה, ולא רק בשבת ויו"ט, אלא גם בחיי היום-יוםו.
ג. הרבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אמר פעם בהתוועדותז, שהשעה של לימוד החסידות צריך לחלקה ולפזרה ("פאַנאַנדער- טיילן") על כל כ"ד השעות, שבכל הכ"ד שעות יהי' ניכר שזהו יהודי הלומד חסידות.
וכשם שכן הוא בתורת החסידות בפרט, כן הוא ג"כ בכללות התורה, שהתורה צריכה לחדור בכל הענינים במשך כל המעת-לעת. וכדאיתא ברמב"םח שהחכם "צריך שיהי' ניכר במעשיו כו'", ומונה שם עשרה ענינים, שעשרה ענינים אלו כוללים ומקיפים את כל חיי האדםט.
וזהו הסדר דמתן-תורה – שהתורה נתלבשה בגשמיות וניתנה לנשמות בגופים דוקא, כאן למטה דוקא, כיון שהתורה דורשת שיבררו את כל הענינים גשמיים, והיינו, שבתחילה מברר הוא את הגוף ונפש הבהמית ואח"כ את חלקו בעולם, והסדר בזה הוא – לא בדרך דחי' ושבירה, אלא בדרך בירור דוקא, כמאמר הבעש"טי על פסוקיא "עזב תעזב עמו".
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור