אנו או' ואהבתך לא תסור ממנוצט שתאהוב אותנו כמו אהבה שתאהוב א"ע שנק' אהבתך, עד"מ בין אהבתק איש לרעהו שעיקר האהבה הוא כשאוהבו כנפשו דהיינו כמו שאוהב א"ע ונפשו כמ"ש [ב]יהונתן [ו]דוד כאהבת נפשו אהבוקא כו', וממנה נמצא מקור כל המדות הטבעי' והעצמי' דהיינו כל דברים הטובי' לנפשו כו' כנ"ל. ועל בחי' אהבה זו למעלה נא' הבן יקיר לי אפריםקב כו' המו מעי לו דוקא כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשוקג שהן כנ"י שנק' חפצי בהקד כידוע. וגם מלמטה למעלה מכנ"י להקב"ה יש בחי' אהבה זו הפשוטה [כ]אהבת עצמו והוא מ"ש זכרתי לך חסד נעוריךקה [אהבת כלולותיך] כו' דוקא בחי' חסד ואהבת נעורי' שהוא למעלה מן השכל והטעם רק כמו בחי' אהבת עצמו וחייו בלא טעם עמ' שסד ּ כי א"א להיותקו שיתן אדם טעם למה אוהב חיי נפשו כנ"ל, וזהו לכתך אחרי במדברקז כו' וד"ל. ולפ"ז הרי מובן למשכיל למעלה בשרש בחי' המדות דז"א שהן למעלה מבחי' המוחין שבהם, כי הרי שרש המוחין דז"א נמשך מאו"א אינן אלא בבחי' זרועות דא"א דאו"א מלבישים שם. וז"ש באדר"ז דרישא דמלכאקח בחו"ג אתקיןקט, פי' רישא דמלכא הוא בחי' חב"ד דז"א כידוע ועיקר מקור יניקתם הוא בחו"ג דא"א שמקבלים או"א להמשיך מוחין לז"א כנ"ל. אבל ו"ק דז"א שרשם למעלה יותר והוא בחי' ג"ר דע"י ששם שורה בחי' מל' דא"ס שנק' נפשו של עצמו' א"ס כמ"ש נשבע ה' בנפשוקי וכמ"ש במ"א [בפי'] ואולם חי אניקיא כו', לפי שבחי' אהבת נפשו זאת שנק' אהבת עצמ[ו] למטה ממנה מקור ושרש המדות דע"י וא"א. והנה מובן מענין הנ"ל בשרש מדות הטבעי' באריכות שגם הארת השכל הם בחי' מברר את הטוב כו' אינו אלא עד"מ המדליק אור במקום חשך שמברר לו את הטוב כו' שאין כל חדש בבחירתו אח"כ בטוב שהוא רק אהבת עצמו, וכך יובן למעלה בחי' חו"ג דע"י שמתלבשים בגולגלתא ומו"סקיב ומכ"ש התלבשות המדות דא"א באו"א דאצי' שאין בחי' החכ' רק [כ]מברר יותר באיזה אופן תתלבש המדה כו' וד"ל.
והנה מבואר עוד למעלה דאע"פ ששרש ב' המדות הטבעי' והשכלי' הן בעצם הנפש שלמעלה מן השכל כו', מ"מ יש הפרש גדול בענין החוזק והתוקף של המדות שלא ישונה ויכול להפכם שע"י השכל שיגזור החסד ישתנה כו', משא"כ טבע החסד והרחמים לא ישתנה לעולם ונק' קשה כארז כו' כנ"ל. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה שזהו ההפרש בין בחי' המדות דז"א שמתנהגים ע"פ בחי' המוחי' דאו"א שמשתנים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור