קונטרס אחרון, פרק ז׳

[מ: טז כסלו] [פ: טז כסלו]וצדקה כנחל איתן (בעמוס סוף סימן ה׳). פירוש, כמו ש״נחל איתן״ הוא המשכה הנמשכת מבחינת ״איתן״, שהיא בחינת ״נקודה בהיכלא״ ו״תרין ריעין וכו׳״, ואותיות ״איתן״ משמשות לעתיד, פירוש: אנא עתיד לאתגליא, כמו שכתוב: ״הנה ישכיל עבדי וגו׳״, והיינו שיתגלה אז אור־אין־סוף ברוך־הוא ויחודו יתברך תוך פנימית נקודת הלב, על־ידי המשכת ״נחל איתן״, הוא הארת חכמה עילאה, שיאיר בפנימיות הלב, ליבטל ביחודו יתברך בתכלית מעומקא דלבא, אחרי הסרת הערלה מתאוות הגשמיות וכו׳. והנה, עתה בגלות החל הזה, יש גם כן עצה יעוצה להאיר קצת אור ה׳ מבחינת ״איתן״ לתוך נקודת פנימיות הלב כעין לעתיד, והיינו, על־ידי שמעורר על ניצוץ אלקות שבנפשו בחינת רחמים רבים העליונים. כי באמת, כל זמן שאין האדם זוכה שיתגלה אור ה׳ מבחינת ״איתן״ בנקודת פנימית לבבו, ליבטל ביחודו יתברך מעומקא דלבא עד כלות הנפש ממש אזי באמת, יש רחמנות גדולה על הניצוץ שבנפשו. כי הניצוץ נמשך מבחינת חכמה עילאה ממש, וכשאינו יכול להאיר מבחינתו לתוך פנימיות הלב, ששם מקום גילוי הארה זו – הרי זה בבחינת גלות ממש. ועל־ידי רחמים רבים העליונים, יוצא מהגלות והשביה ומאיר לתוך נקודה פנימיות הלב בחינת אהבה רבה זו, כנודע ממה שכתוב: ״ליעקב אשר פדה את אברהם״, וכמו שנתבאר בלקוטי אמרים פרק מ״ה. ומודעת זאת, כי, אתערותא דלעילא – באתערותא דלתתא דוקא תליא מלתא, דהיינו על־ידי התעוררות רחמים רבים בלב רחמנים וגומלי חסדים, להשפיע למטה השפעה גשמיית: זהב וכסף וכו׳. ולכן, פעולת הצדקה, היא פעולת ״נחל איתן״ ממש. והנה, מודעת זאת מה שכתוב: כי ״עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו״ האלקית, להאירה באור החיים אין־סוף ברוך־הוא: