הוא למעלה באצי' בחי' שינהסד כמ"ש עורה למה תישןסה [כו'], וגם נק' בשם בחי' עיבור, והכל ענין א' הוא דהיינו כמו עד"מ שהמוחי' בתכלית הקטנות [ב]ולד המונח בבטן אמו להיותו מקופל ראשו בין ברכיו כידוע והרי הוא בבחי' הסתלקות המוחין כו', והרי ראשו שמונח בין ברכיו היינו שנעלמו ונתלבשו בחי' המוחין שלו בבחי' נה"י שבו בלבד, והיינו ענין תלת כלילן גו תלתסו שבבחי' עיבור כידוע וד"ל. ועד"ז ג"כ בבחי' שינה באדם שהרי אנו רואים באדם כשישן נסתלק כח שכלו ממנו וגם כחות מדותיו ולא נשאר בו רק בחי' נה"יסז דהיינו כלי אברי הנש[י]מה בדפיק[ו] דלבא שהוא בחי' נפש בלבד כמ"ש במ"א, ולהיכן נסתלק כח השכל הרי בודאי נסתלק ונכלל השכל במקור השכל והוא בחי' עצ[מות] הנפש וכן המדות נכללו במקורן כו', וא"כ ה"ז בחי' עלי' גדולה לשכל ו[ל]מדות יותר הרבה מכמו שהן באדם כשניעור, שהרי בהיותן באדם כשניעור הן בבחי' ירידה ושפלות הצמצום דהיינו כאשר הן כבר נתצמצמו מאור עצ[מות] הנפש משא"כ בהיותן כלולים בעצ[מות] הנפש [בשעת שינה] שהן בלא צמצום כלל, וכמ"ש למעלה שאין ערך כלל בין כחות הנפש בהיותן כלולים בעצ[מותה] לכמו שהן מתפשטים בכלי אברי הגוף כו', עד שבעצ[מות] הנפש הן בבלתי התחלקות כלל ובבלתי מוגבל בבחי' כלי כלל כו'. והנמשל מב' ענינים הללו מבחי' עיבור ומבחי' שינה יובן למעלה שזהו סוד גלות למעלה, דתלת כלילן גו תלת כו' היינו שבחי' חג"ת וגם בחי' המוחין חב"ד דז"א דאצי' מסתלקי' ונכללי' בעצמות המאציל כמו שהיו כלולים בו קודם שהאצילן והם נעשים בבחי' א"ס ממש כו' עד שאין ערוך כלל כמו שהן בבחי' צמצום בכלים מכלים שונים כו' וד"ל. וז"ש פרעה העליון העומד אחורי בחי' כתרסח עליון דקדושה שנכללו בו האורות בשעת הגלותח כמ"ש במ"א, מי הוי' אשר אשמע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור