סימן ד
נקב בטחול מתולדתו בעב שבדק1
שמעתי מאדמו"ר2 שי' שדו"ז הה"ג המפו' המנוח רי"ל מייאנוויט[ש] הורה להקל בעגלים אע"פ שאינו מצוי כל כך, רק שהקפיד דוקא שה[נקב] יהי' בדק שבעב, אם מטעם ששם הוא מצוי, ואם מטעם הנ"ל דאינו אלא טרפה מספק וכנ"ל, ובשוורים לא אתי לידי', ועל דרך שכתב הפלתי3 שהזכיר רומע"כ (שעסק חמשים שנה בהוראות ולא הובא לפניו בגסות כי אם פעם אחת).
אחר זה סיפר לפני כ"ק, שנזכר שזה רבות בשנים אשר נשאלה פה שאילה לענין נקבים הנמצאים בטחול ולא רצה אז להורות בזה להיתר, ובאותו פרק הי' פה קהלתינו הרב הגאון4 ז"ל מקאליסק, והוא גם הוא לא רצה להורות היתר, עד שנסע הקצב לייאנאוויטש להה"ג רי"ל והתירו. ולפי הנראה שהמעשה הי' לענין גסה, דאילו לענין עגל ודקה הרי לא הי' כדאי להקצב הוצאות הנסיעה מחמת זה והוצאה היתה יתירה על השבח.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור