עוי"ל יען כי המשפט הוא בין א' לחבירו וכיון שהוא בין שני בנ"א לכן צ"ל ע"י שלשה דוקא גם כי בין אדם לחבירו י"ל בין היצ"ט ובין היצה"ר ויש לפעמים שהיצה"ר שולט עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, ע' מזה בזהר ר"פ משפטים לכן צ"ל שלשה דוקא כדי שיהי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה וממשיך מבחי' כי לא אדם הוא שהוא ע"ק שע"י יוצא דוקא הדין הנ"ל לאמיתו וזהו מארז"ל במד"ר באסתר ע"פ הוא אחשורוש כו' חמשה הוא לטובה כו' עד אית לן חד הוא דעדיף מכולהו הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו לעולם והיינו כי הוא דא עתיקא ומשם מקור הרחמים והמשפט להעביר היצה"ר או לאכפיא זהו רחמים גדולים על העולם כו' גם כי הנה בדור המבול נאמר לא ידין רוחי באדם ופי' בזח"א דל"ז סע"ב ורנ"ח ע"א דהיינו שלא יאיר בהם בחי' א"א להאיר בז"א כמו קודם שלכן מקודם האריכו ימים מאוד כשהאיר בחי' א"א] כי התורה אור (וע' ע"פ ואלה המשפטים כו' לפניהם לבחי' פנימיותם כו' ע"ש), ושביה ב' חללי הלב שהם שבוים ממש כי המרירות שהיתה ראויה להיות על ריחוקו מה' עתה נהפוך הוא על חסרוני העוה"ז וכן השמחה שהיתה ראויה להיות מן המצוה היא מתאוות עוה"ז וה"ז כשבוים ממש משא"כ בחי' ציון שאין בחינה זו בלעומת זה (ועיין בפ' ויחי ע"פ חכלילי) והמה יפדו בצדקה רחמנות על העני ומדה כנגד מדה רחם עלינו ותן בלבנו בינה ובינה לבא כו' וע' באגה"ק ע"פ זורע צדקות וע"פ והי' מעשה הצדקה שלום.
והנה בבחי' ציון כתיב כי שם צוה ה' את הברכה (בתלים סי' קל"ג) וכמ"ש באדר"ז (דרצ"ו ב' ודרצ"ג סע"ב) ובפ' צו (דל"א א') הרי שבחי' ומדרגת ברכה הנ"ל והוא פנימית הלב שלמעלה מבחי' אהבה זהו בחי' ציון. ועמ"ש בענין פנימית הלב בד"ה ביום השמיני שלח שע"ז נאמר וקדם צרתני ועמ"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין בכל מאדך וכן פי' האריז"ל הובא בספר זהר הרקיע (דקכ"ב א') שבחי' ציון הוא בחי' ממעמקים קראתיך כו'. והובא דבריו בסה"מ סי' קנ"ו ועמ"ש בד"ה לבבתני בפי' ברוך שיש בו שני פירושים כו' וב' פירושים ההם זהו ענין ברוך וענין ברכה והנה אורייתא מחכמה נפקת הוא בחי' ברוך לכן ציון שהוא בחי' ברכה במשפט תפדה דהיינו ע"י הלכות התורה כו' ועמ"ש בד"ה רני ושמחי בענין מ"ש גבי יוסף ויקראו לפניו אברך שהוא ג"כ בחי' ברוך וברכה ומבואר בלק"ת פ' ויצא ציון גימטריא יוסף כו' וע' פ' בשלח (דנ"ה ע"ב) ע"פ בשוב ה' ציון ובפי' הרמ"ז שם ובפרשה במדבר (דקי"ח א') ע"פ יברכך ה' מציון.
וענין ושביה בצדקה י"ל עפמ"ש בד"ה ושמתי כדכד בענין וצדקה תרומם גוי ועפמ"ש סד"ה ועתה יגדל נא כח כו' גבי בחסד ואמת יכופר עון כו' ע"ש ועמ"ש סד"ה ויעש דוד שם באג"ה ועמ"ש סד"ה מי מנה בענין מעלת המשכה שע"י עסק התורה ומשם יובן ג"כ ענין ציון במשפט דוקא תפדה שהוא עסק התורה. ושבי' בצדקה יעו"ש. ועיין מה שכתוב בד"ה מה טובו גבי והתשובה השלישית והוא ע"י התורה כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור