150

שבעה אומות ואתה סבור להמיתם ב­מדבר", הרי שעיקר דברי בלעם (ובפרט בנבואה זו) מיוסדים על זה, לשלול הסברה "להמיתם במדבר" — כי ברור לו (לבלעם) שבנ"י ימשיכו ללכת בכח ו­גבורה לכבוש ארץ שבעה עממין^ט, ו­ינצחו את האומות, ובהמשך לזה מתאים יותר לכאורה פירוש התרגום הנ"ל.

ב. וי"ל הביאור בזה — בפשטות:

בתוכן נבואות בלעם, שענה^י לבלק (ע"ז שביקש ממנו "לכה נא ארה לי את העם הזה"^יא) שאינו יכול לקלל את ישראל — יש ב' אופנים: א) שאינו יכול לקללם ולהרע להם ע"י דבורו, כי הם חביבים בעיני הקב"ה והוא משגיח עלי­הם ושומרם כו'. ב) יש להם מעלות ו­זכויות רבות שאינם בשאר האומות, ו­לכן (לא רק שא"א לו להרע להם ע"י דבורו, אלא יתירה מזו —) "ראויים הם לברכה"^יב.

וי"ל, שבכללות זהו החילוק בין נבואתו הראשונה ונבואתו השני': בהק­דמה לנבואה הא' אמר^יג "מה אקב לא קבה א­ל ומה אזעם לא זעם ה'", ואילו ההקדמה לנבואה הב'^יד היא "הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה".

[ואף שבב' הנבואות (וכן בנבואה הג' והד') יש מב' הענינים (אופנים) הנ"ל, למה אינו יכול לקללם (ויתירה מזו, דר­כו של רש"י בפי' כתובים אלה שהרבה להביא יותר מפירוש אחד, לפי שמסתבר שיש להוסיף בפירוש דברי בלעם בזכות ומעלת ישראל), מ"מ תלוי מהו העיקר].

ובזה מבואר החילוק הכללי בין פי­רושי רש"י בשתי נבואות אלו:

בנבואה הא' שמתחילה^טו "כי מראש צורים אראנו", פירש"י "אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות. . זכו לו אבותיו כו'", להדגיש שאינו יכול להרע להם בדבורו מצד חביבותם לפני הקב"ה;

ובנבואה הב' שמתחילה^טז "לא הביט און ביעקב גו'" כתב רש"י תחלה "כתר­גומו", ואח"כ מביא פי' המדרש — כי דוקא לפי התרגום ("לית פלחי גלולין בדבית יעקב ואף לא עבדי לאות שקר בישראל"), מדבר במעלת ישראל עצמם, משא"כ לפי המדרש אינו מדבר במעלת ישראל עצמם (מצד מעשיהם), אלא חבי­בותם כו' לפני הקב"ה (דגם^יז "כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהן

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org