שם סי"ז
השורה חטים ושעורים וכיוצא בהם במים כדי שיצמחו, הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא.
מה שהצריך רבנו כוונה כדי שיצמחו (אף שלא נזכר במקור הדין ברמב"ם ובמחבר), כן הוא להדיא ומילתא בטעמא ברדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' רמ"ח, וז"ל: וצריך שיתכוין בשרייתן לזריעה, ואם לאו קי"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, ולא שייך הכא פסיק רישיה שהרי השריה גופא אינה מלאכה, ואפשר שיסיר אותם מן המים ולא יצמחו כלל, וק"ל. עכ"ל.
[ובמ"מ וציונים כתב וז"ל: כדי שיצמחו – אולי מהמבואר בתוס' ור"ן דף נ' ע"ב גבי סליקוסתא דוקא ברוצה בהשרשתן, עיין שו"ע ס"ו ובשוע"ר סי' שי"א סי"ד. ועיין אג"ט מלאכת זורע ס"ק ט"ז, עכ"ל. ותימה, שהרי לעיל סשי"א סי"ד שציין להלן מבואר להדיא כהכרעת המג"א שם סקכ"ב דרוצה בהשרשתן אינו מעלה ואינו מוריד לענין שבת].
ועיין מו"ק ב' ע"ב ובתוד"ה קא דמשקה חייב משום זורע כיון שמחשבתו לצמוחי פירא.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור