קונטרס אחרון, פרק ג׳

[מ: כח חשון] [פ: כט חשון]להבין מה שכתוב בשער היחודים פרק ב׳, דעל־ידי תורה שלא בכוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ושם הביא מהזהר פרשת שלח: ״דלית קלא דאתאביד כו׳ בר קלא דאורייתא וצלותא דסליק ובקע כו׳״. והנה, מכוונת התפלה נבראו מלאכים בעולם הבריאה כמו מכוונת התורה, ובלא כוונה – נדחית למטה לגמרי, כמו שכתוב בזהר פרשת פקודי דף רמ״ה עמוד ב׳: ״גו רקיע תתאה כו׳ דאקרין צלותין פסילאן כו׳״, ועיין שם פרשת ויקהל דף ר״א עמוד ב׳: ״אי היא מלה כדקא יאות כו׳״. [פ: ל חשון]אך ההפרש בין תורה לתפלה שלא בכוונה, מובן מאליו, כי לימוד התורה הוא מבין ויודע מה שלומד, דבלאו הכי לא מיקרי לימוד כלל, רק, שלומד סתם, בלא כוונה לשמה מאהבת ה׳ שבלבו בבחינת גילוי, רק מאהבה המסותרת הטבעית, אך אינו לומד שלא לשמה ממש להתגדל כו׳, דהא לא סליק לעילא מן שמשא, כמו שכתוב בפרשת ויחי דף רכ״ג עמוד ב׳, והיינו משום שמחשבתו וכוונתו הן מתלבשות באותיות הדבור ואינן מניחות אותן לסלקא לעילא. והכי נמי בתפלה שלא בכוונה, שמחשב מחשבות זרות (אלא מפני שכוונתו לשמים, לכך יש לה תיקון בקל לחזור ולעלות, כשמתפלל בכוונה אפילו תפלה אחת מלוקטת מתפלות כל השנה, כמו שכתוב ב״מקדש מלך״ פרשת פקודי). [מ: כט חשון] [פ: א כסלו]ומה שכתוב בפרשת פקודי: ״גו רקיע תתאה״, ובפרשת ויקהל משמע דדוקא ״אי איהי מלא כדקא יאות סלקין עמה״ עד אוירא דרקיע דלעילא כו׳ – לא קשה מידי: דרקיע תתאה מאינון רקיעין דמדברי גו עלמא שבפרשת פקודי – הן דמלכות דעשיה, ודפרשת ויקהל – הן ד״זעיר אנפין״ דעשיה, כמו שכתוב בעץ חיים שער השמות פרק ג׳ גבי ״זעיר אנפין״ דעשייה, עיין שם. והא דמשמע לכאורה בפרשת פקודי, דגם תפלה פסולה עולה עד היכל הראשון שממנו נדחית למטה, והוא ב״זעיר אנפין״ דבריאה – לא קשה מידי: שהרי אפילו כל העוונות ממש, קלות וחמורות – עולות לשם אפילו עד היכל הד׳, כמו שכתוב דף רנ״ב עמוד א׳, אלא ודאי, שאין מהות העליות שוות, ואין ערוך ודמיון ביניהם – אלא בשיתוף השם בלבד, ודי למבין. ובזה יובן גם כן מה שכתוב שם דף רמ״ז, שבהיכל הב׳ [אולי צריך להיות: אזדמן הממונה. ואולי צריך להיות: קיימין הלבושים] ממונה על הלבושים שמלבישים הנשמה ממעשה המצות, אף שהן בגן עדן התחתון דעשיה, כמו שכתוב שם דף ר״י. [מ: ל חשון]והנה, תפלה פסולה עדיפא מתורה שלא לשמה ממש, שהיא תחת השמש, והתפלה היא גו רקיע כו׳. אבל תורה סתם, שאינה שלא לשמה רק מאהבה מסותרת טבעית, לא גרעא מהבל פיהן של תינוקת־של־בית־רבן, דסליק לעילא מפני שהוא הבל שאין בו חטא, וסליק לעילא, אף אם הוא שלא לשמה ממש, מיראת הרצועה שביד הסופר, ועיין שם דף רנ״ה עמוד ב׳, שהמלאכים הם מעלים ההבל של תינוקת־של־בית־רבן עד אצילות: