סימן תכו
[סיום חאה"ע סי' רל"ה. פד. ד שוה"מ בילייא _ כ"כ שינוי] ואף אם בילייא בב' יודין יחשב שינוי אף כשהלמד בשוא והיו"ד בסגול. דעכ"ז צ"ל בחד יו"ד כמו אנפיליא פמיליא שיליא טליא כנ"ל. עכ"ז לא יהי' טעות לקוראה בניקוד אחר. כי בב' יודי"ן יוכלו לקרות היטב בסגול כמו קטיין עטיין טלייא במגילה ה' הנ"ל. ואין מחמת שינוי זה שינוי הברה בדיבור. כן אפשר לומר דרך אפשר וקרוב:
ועוד ועיקר שא"כ עכ"ז זהו ודאי שינוי קל וניכר שהוא ט"ס. וגם שאין שם אשה אחרת כן. וא"כ הוא יש להקל משום תחלת שם בילא. רק שהוסיף דמתקרי בילייא. א"כ ממ"ש בילא יובן שזהו השם בילא המפורסם בנשים. א"כ אף שהוסיף דמתקרי בילייא יובן בודאי שאין זה שם אחר רק שהוסיף כן בשביל הרגשת היו"ד שאחר הלמ"ד. וקצת ראי' לזה ממ"ש מהר"א בן ששון סי' ל' דנ"א ע"ב וז"ל. ועוד נראה לי טעם להתיר את האשה העגונה הזאת. והוא שאף שנניח ונאמר ששם זוהי זה לא נכתב כראוי. לפי שהי' לכתוב זויי. והי' אפשר לומר דמיפסל. היינו כשלא הי' אלא שם זוהי לבדו. ואע"פ שהי' כתוב בגט וכל שום כו'. מ"מ הי' אפשר לומר דלא מהני. אמנם בנ"ד שבגט כתוב וידה דמתקריא זוהי. א"כ זה מורה ששם זוהי זהו שם ווידה עצמו. ואם נכתב בשינוי הה"א לא יבואו לטעות שהוא שם אחר. ואע"ג דמצינו דמתקריא על שמות חלוקים כגון ראובן דמתקריא שמעון כו'. מ"מ בנד"ז שאם הי' כתוב זויי בב' יודי"ן אין ספק שעל וידה הנזכר קאמר. הנה גם עתה שהוא נכתב בה"א לא יבואו לטעות שהוא שם אחר מענין אחר. כיון דקאי על שם וידה. ושם זויי עצמו מורה על שם וידה. א"כ ודאי יאמרו דע"ש וידה קאמר. וזה דבר נכון וחילוק אמיתי עכ"ל. וכמו כן י"ל בנידון דשם בילא מוכיח דמ"ש דמתקריא בילייא הוא רק שהוסיף יודי"ן בשביל הרגשת היו"ד שנרגש אחר הלמ"ד. ולכן לא יבואו לטעות דהוא שם אחר. ואין לומר שוידה וזויי שניהם פי' אחד להם כמו חיים ביבנט. משא"כ בילא בילייא. מ"מ נגד זה כאן קרובים השמות מאד. ע"כ הוי מוכח:
וראי' לזה דהנה בב"ש שאצלי סס"י קכ"ט עמ"ש הרמ"א שם סעי' ל"ד גבי זנביל או זנוויל. פייבש ווייבש. מ"מ בדיעבד אם שינה בא' מכל הדברים האלו כשר עכ"ל הרמ"א ז"ל. ע"ז הגיה כאאזמו"ר הגאון ז"ל בכי"ק עצמו וז"ל. שהם דקדוקי הכינויים אבל שם העצם צ"ל נכתב כפי לשון המדינה אפילו לעכב עכ"ל. ור"ל דדוקא גבי זנוויל ופייווש שכבר כתב שם העצם כמו אור שרגא המכונה פייווש. ע"כ אף אם שינה מל' המדינה וכ' המכונה ווייבש ס"ל לרמ"א דכשר. והיינו משום דשם העצם אור שרגא יעיד עמ"ש ווייבש דה"ל פייווש. דכל שהוא שמו נקרא אור שרגא כינויו פייבש. ע"כ בכה"ג הוא דאין להקפיד מה ששינה ווייבש. אבל אם לא כתב שם העצם רק כתב ווייבש. י"ל דפוסל אף בדיעבד. ודבריו אלה הם כסברת מהרא"ש הנ"ל. דשם וידה מעיד ומוכיח על זוהי כו':
והנה מן פייווש לווייבש יש קצת שינוי במבטא בין פ' לו'. וכמ"ש בט"ג בכללים של הב"ש סעי' כ"ב בט"ג שם ס"ק י"ז. והוא מדברי הב"ש ש"נ א"ב דא"א לכתוב בפולין במקום פ' ווי"ן ע"ש. והרי עכ"ז משמע דהרמ"א מכשיר בזה בדיעבד. ע' ט"ג אות פ' סק"ה בשם ס"ג דמהרא"ל להכשיר בדיעבד. וכ"כ עוד בט"ג ש"א א"ו סק"ג גבי פאלק שכ' וואלק שאין לפוסלו בדיעבד. וצ"ל מטעם הנ"ל ששם העצם מעיד עליו. א"כ י"ל כמו כן בנ"ד גבי בילא דמתקריא בילייא:
מיהו יש לחלק ולומר דשם יש עוד טעם. משום דבמדינת אשכנז מדברים ווייבש בווי"ן. ולכן אף במדינות פולין שמדברים פייווש בפ' אין זה שינוי כ"כ אם כ' כמו שמדברים במדינת אשכנז. וכה"ג מהני דוקא מה ששם העצם מעיד עליו. אבל בילייא בב' יודי"ן י"ל אין מדברים כן בשום מקום. ע"כ חשוב שינוי יותר מווייבש. ואין מהני מה ששם העצם מעיד עליו. אך זה אינו דכבר נתבאר לפי שקורין שם הל' בשוא והיו"ד בסגול אינו שינוי כ"כ כש"כ בב' יודי"ן. לכן נראה דלא גרע מנידון דוידה וזוהי והנידון דווייבש:
במתורגמן ערך פמליא כ' וז"ל בפ' הנך יפה רעיתי בתרגום בפמליא במלאכיא קדישא. והוא לשון לעז קורין לבני ביתו פאמיליא. הפ' רפה והמ' בחיריק. והנה ל' פאמילייא היו"ד בסגול הוא קרוב ללשון בילייא. רק... היוד"ן בפתח ובילייא הוא בסגול. וכ' על פמילייא ב' יודי"ן:
כללא דמילתא אם שם בילייא הב' בחיריק והל' בשוא והיו"ד שאחר הלמ"ד הוא בסגול יש להכשיר בנד"ז שכתב בילא דמתקריא בילייא כשהוא מקום עיגון לגמרי. אך בתנאי שיסכימו לזה עוד רבנים מפורסמים כמו הרב המפורסם ר' אייזיק מהאמי' והרב המפורסם דק' זלאטעפאלא ואיזרודילא דליטא. ואף שראיתי בת' הרב שכתב ר' אייזיק לפסול. זהו מפני שמבואר בו שהיו"ד שאחר הלמ"ד דבילייא הוא בניקוד חיריק וע"ז דוקא פסק להחמיר. אבל לפי מ"ש רומע"ל במכתבו הג' שהברה של היו"ד הוא בסגול והל' בשוא נח. אפשר שיסכים ג"כ להקל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור