סימן יג
איסורים מד"ס, אם יש בהם דיני זקן ממרא1
עיין רמב"ן בהשגתו על מנין המצות להרמב"ם שרש א', שהשיג על מ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות ממרים2, כל שאינו עושה כהוראת ב"ד הגדול עובר בל"ת כו' ואחד דברים שעשו סייג כו' והם הגזרות והתקנות כו', כי הנה לדעתו המשתמש במחובר כו' עובר בעשה ול"ת אלא שפטור ממלקות מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת ב"ד וכמ"ש הרמב"ם שם, וראוי לדעת זו להחמיר מאד בדברי סופרים עכ"ל. ועיין במ"ש הלחם משנה3 בשם המבי"ט4, והמגלת אסתר5 בשם זהר הרקיע. וכבר עלה כן בדעת הרמב"ן, ודחאו בלשון ואולי תתעקש לדעת הרמב"ם ז"ל כי מה שאמרו בכל מקום להקל בדברי סופרים הוא במחילה ובתנאי שהם ז"ל התנו בתחלה בגזרות וסייגים כו' שנלך בהם לקולא כו'. ומ"ש המגלת אסתר שאין זה עקשות פה כו', מן הזקן ממרא עצמו הוא נלמד, שהרי הרמב"ם השוה העובר על דבריהם לזקן ממרא ובזקן ממרא אפילו מחלו אינו מחול.
אלא ודאי האמת יורה דרכו להמעיין ברמב"ם סוף מנין מ"ע שמנה ששים מצות הכרחיות בכל זמן, ודלג מצוה קע"ד6, מכלל מצוה זו [אינה] אלא בימי בית דין הגדול, ואפשר דדוקא בימי אותו הבית דין שתקנו (משא"כ בימי בית דין שעמדו אחריהם, שהבית דין סותר ודן כמ"ש בפ"ב מהל' ממרים7) שאז נעשה ודאי זקן ממרא אפילו על הגזירות והתקנות, דלא כהרמב"ן.
וראי' מעקביא בן מהללאל8 דאיתא בסנהדרין (דפ"ח סע"א) דלולי שלא הורה למעשה היה חייב מיתה, ומשמע דהיינו משום כל הד' דברים שנחלק עליהם בעדיות, וכן אמר לבנו חזור בך בד' דברים, וכן החכמים אמרו לו חזור בך בד' דברים (עדיות ס"פ ו'), והרי א' מן הד' דברים הוא שער בכור בעל מום שנשר שאינו אלא גזירה דרבנן, כדאי' בהדיא בגמ' דבכורות (דכ"ה ע"ב).
וגם הירושלמי9 שברי"ף10 ותוס' (דל"ו ע"א ד"ה אשר) ורא"ש פ"ב דעבודת כוכבים (סי' כ"ז) גבי שמן של עבודת כוכבים, דאמר ליה שמואל לרב אכול ואי לא כתבינא עלך זקן ממרא, אתי שפיר להרמב"ם טפי דנעשה זקן ממרא אפילו על תקנת דרבנן, ואפילו חוץ למקום בית דין דפטור ממיתה מכל מקום איסורא מיהא איכא, כמ"ש הרמב"ם בהדיא. ואע"ג דרב ושמואל בתר חורבן הוו, לא בטל עדיין כח בית דין הגדול בימיהם להרמב"ם פ"ה מהל' קידוש החודש11, וכמ"ש במגלת אסתר במצוה קנ"ג. וכ"מ להדיא ברמב"ם בפ"ב מה' ממרים שהתרת השמן היתה כח בית דין הגדול דהא בדינא דבית דין הגדול עסיק ומינה סליק ע"ש.
אבל להרמב"ן דסבירא ליה דמשום גזירה ותקנה בלבד לא נעשה זקן ממרא, וכן בהשגתו על מצוה קנ"ג סבירא ליה דכח בית דין הגדול בטל לאחר חרבן, ואפילו ארבעים שנה קודם החרבן, צ"ע בתרתי12. גם לפי דעתו צ"ע מה דמייתי כאן מעשה דרבן גמליאל עם ר' יהושע בר"ה (ספ"ג) שהיה לאחר החורבן. ואפילו אם תימצי לומר שהיה קודם החרבן, מכל מקום היה תוך ארבעים שנה שלפני החרבן. ועוד דבקידוש החודש אין צריך בית דין הגדול לפי דבריו, ומאי שיאטיה13 לכאן.
ואפשר דסבירא ליה כר"[ג] שבמרדכי רפ"ב דב"מ14, ובסמ"ע סי' ב' סק"י (וכ"מ בהדיא בסמ"ע), וסבירא ליה דפרנס הדור דינו כרוב הצבור לכל דבר, ולגבי רוב הצבור כתוב בהדיא בתשובות להרמב"ן סי' ר"פ15 דדינם כבית דין הגדול ממש. ואף שהתשובה היא של הרשב"א, מכל מקום ברוב דבריו נגרר אחר הרמב"ן רבו, ומסתמא גם הרמב"ן סבירא ליה הכי16. והא דסבירא ליה דמשום גזרה ותקנה לא נעשה זקן ממרא, היינו לענין חיוב מיתה בדבר שזדונו כרת, אבל לענין איסור לא פליג על הרמב"ם, אלא דלא הוי לאו שניתן לאזהרת בית דין.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור