בראשית ד"ג ע"ב ור"פ ויקרא. עו"ש במא"א אות ביסוד כי הוא צבאות אות בצבא. ובו האות להכיר בין ז"א לנוק'. ושבת נק' אות בסוד עטרת יסוד. והקשה נק' אות וקשר של תפלין נק' אות עכ"ל. וע' מענין קשת בזח"א פ' נח דע"א. וע' בפ' יתרו דצ"ב ע"א. ועמ"ש בלק"ת פ' הברכה סד"ה ואתא מרבבות קדש. דפי' אות הוא ברבבות קדש זהו ע"ד כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ופירוש זה נתבאר בלק"ת פ' נצבים בד"ה כי כארץ תוציא צמחה ובביאור ע"פ שבת שבתון הוא לכם. והנה המשכה זו אנו ממשיכים ע"י אמירת קדוש. שזהו ענין ג"פ קדוש להיות ה' צבאות אות הוא בצבא שלו. וענין ג"פ קדוש הא' הוא ע"י למס"נ באחד בק"ש. הב' והג' ע"י תומ"צ כנזכר בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. ועז"נ אותותינו פי' מה שאנו ממשיכים להיות קק"ק ה' צבאות אות הוא בצבא שלו. לא ראינו גילוי המשכה זו כי הכל עדיין בהעלם והסתר. וזהו אין עוד נביא. כי הנביא רואה ההמשכה כמ"ש ישעי' ואראה את ה' וגו' וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו' משא"כ עכשיו אין עוד נביא ולכן לא ראינו:
(ה) בילקוט בתלים על פסוק זה סי' תת"י. אותותינו לא ראינו אות שאמרת לנו ירמי' סי' ל"א ז' הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה. ואותו אות שכתבת ישעי' סי' נ"ב ז' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. למה אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. וכה"א כי רחק ממני מנחם. באיכה סי' א'. אין לנו נביא שיודיענו כלום (שישיב נפשנו. כ"ה במדרש תלים) אלא הכל סתום לפנינו. שנאמר ואתה דניאל סתום הדברים. אם אין אתה עושה בשבילנו עשה בשביל שמך הגדול והקדוש וכו' עכ"ל. והנה ענין הפסוק הנני מביא אותם מארץ צפון בסנהדרין פרק חלק דצ"א ע"ב פירשו זה על תחיית המתים ע"ש דהקשה מ"ש בם עור ופסח כו' ובישעי' סי' ל"ה כתיב אז ידלג כאיל פסח כו' ע"ש וברבות פ' צו פ"ט דקע"ד ע"ד ע"פ עורי צפון בשה"ש סי' ד'. לכשיתעוררו הגליות הנתונים בצפון יבאו ויחנו בדרום שנאמר הנני מביא אותם מארץ צפון. לכשיתעורר גוג הנתון בארץ צפון כו'. מלך המשיח שנתון בצפון ובא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום הה"ד העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש עכ"ל. וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ עורי צפון. ויש להעיר ממ"ש ע"פ ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'. כי הנה רוח צפונית אינה מסובבת כו' בראו ולא גמרו כו' והוא דוגמת רוחיהון של המזיקים שלא נגמרה בריאתן כמ"ש הרע"ב באבות פ"ה מ"ו. והיינו לפי שמקו השמאל יש יניקת החיצונים ביותר ולכן חם שהוא קו השמאל נמשך ממנו כנען כו' ולכן מצפון יוצא החשך כמ"ש ברבות פ' במדבר גבי דגל מחנה דן צפונה כו'. וכ"כ הבחיי שם כי המזרח השמש יוצא משם גם הדרום השמש הולך שם בגובה הרוח כו' אבל הרוח צפון אין השמש זורח שם לעולם כו' וכולו חשך כו' ולפיכך הי' צריך כפרה כו' וכענין שכתוב כי אשב בחשך ה' אור לי. ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי בפי' והוי' יגיה חשכי. ולכן לא נגמר בריאת צפון. וע"כ הקרבנות דוקא בצפון שע"י הקרבנות זבחי אלקים רוח נשברה כו' עי"ז מהפך חשוכא לנהורא. ויתרון האור נמשך מהחשך התגלות אשר צפנת ליראיך ס"ת כתר. והיינו בקץ הימין שיוגמר הבירור אזי עורי צפון כו' ואזי יתגלה רב טוב הצפון כו'. וזהו הנני מביא אותם מארץ צפון כו'. וענין מירכתי ארץ. ברבות בקהלת ע"פ והארץ לעולם עומדת. כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ לדוגמא לו אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש כו' אדם יש לו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור