של אדם גס ומתגאה כאומרו וישמן ישורון ויבעט כו', ובשל"ה דפ"ז ע"ב בשם הספרי וישמן ישורון ויבעט לפי השובע הם מורדים כו' וישב העם לאכול כו' מה נאמר בהם סרו מהר מן הדרך כו' עכ"ל ודקי"ד ע"ב הביא מ"ש בפ' עקב פן תאכל ושבעת כו' ורם לבבך ושכחת כו', ובלק"ת ד"ה האזינו השמים פ"ו בענין שמנת עבית כשית שנעשה כמו כיסוי על הלב והוא הנק' ערלת לבבכם וידוע כי הערלה היא מג"ק והיינו שע"י מילוי הכרס מבחי' ק"נ נמשך אחר גקה"ט וכענין כבד לב פרעה שארז"ל לבו נעשה כבד והיינו כי חצר הכבד זהו הפרסא המפסיק בין אברי הנשימה לב כו' ובין אברי המזון כבד ואצטומכא כו' ולמטה מן הפרסא שם התגברות יניקת החיצונים א"כ כשממלא כריסו שמתחת לפרסא נעשה לבו כבד כו' ועמ"ש עוד מענין שמנת עבית כשית בלק"ת סוף פ' פנחס בד"ה קדש ישראל. והנה זה בא באדם מצד חלק הרע שבמאכל שנוטה לג"ק אבל מצד בחי' הטוב שבמאכל אדרבה יגרום האכילה תוס' אור וכח בעבודת ה' לגופו וגם לנשמתו בהשגת אלקות וכמאמר ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' חמרא וריחא פקחין כו' (וע' מ"ש מזה בד"ה ביאור למ"ש בלק"א פנ"ב בסידור אחר עלינו ובד"ה להבין איסור אכילה ביוהכ"פ) כי שרש המאכל נפל בשבה"כ מרפ"ח ניצוצין דתהו כידוע בפי' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבנ"י (ובמא"א ב' כ"ג בכורות נק' מלכי אדום כי הם קדמו לאצי' כו' ועמ"ש מענין חלק בכורה שלקח יעקב מעשו בד"ה אני חומה ובלק"ת בד"ה מה טובו ועמ"ש בסידור ע"פ לעשות בהם משפט כתוב כו') וכשנפל היינו בנוגה דבי"ע שמעורב טו"ר ומצד בחי' הטוב עולה ונכללת בקדושה וזהו הטעם שארז"ל קדש א"ע במותר לך פ"ב דיבמות ד"כ ע"א כי מן המותר שהוא ק"נ יוכל לירד ח"ו לגקה"ט שהם דברים האסורים מאחר שהק"נ הוא הממוצע כו' וכשהאדם נמשך אחר התאוה גורם התחברות ק"נ לג"ק כו' אבל ע"י קדש א"ע במותר לך מחבר ק"נ שהוא המותר עם קדש שהיא הקדושה ומתפרדת מג"ק כו'. ומזה יובן דברי הרמב"ן בפי' החומש ר"פ קדושים בענין קדושים תהיו שנהי' פרושים מן המותרות כו' ר"ל להתנהג בההיתר רק כדי סיפוק והכרח וכ"כ בח"ה שער הפרישות רפ"ב ואמר אחר הפרישות מניעת הנפש מכל מנוחה ותענוג גופני אלא הטבע אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו ויוציא זולתו מן הנפש כו', והענין י"ל כמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות שיניקת החיצונים הוא רק בצמצום ממותרי השפע והפסולת ולא מעיקר הקדושה כן צ"ל אך ע"י שהאדם נמשך אחר התאוה גורם יניקת החיצונים מעיקר הקדושה ח"ו ולכן צ"ל חותם שלא ינקו מעיקר הקדושה כו' ע"ש וזהו ע"י הפרישות להסתפק א"ע בההיתר במה שההכרח ולא במותרות כו' וזהו הענין שעי"ז מתחברת ק"נ להקדושה ומתפרדת מהרע כו' כי היא הממוצע כו' כנ"ל ונמשך מזה שלא יומשך השפע לג"ק רק כפי שיעור הקצוב משימ"ב כו' משא"כ ע"י ריבוי המותרות נמשך לחיצוני' מעיקר השפע ואזי ק"נ מתחברת לג"ק כו', והח"ה שער הפרישות פ"א הביא על ענין הפרישות פסוק יכלכל דבריו במשפט תילים קי"ב, והוא כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור