במל' הנק' ארץ חיים מטעם הנ"ל שהרצון העליון עיקרו בתושבע"פ דוקא וד"ל. ובזה יובן מה שמסיים בפ' זו והבאתי אתכםמט אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו', פי' חג"ת דא"א נק' בשם יד הגדולה יד החזקהנ להיות שהן מתפשטים בלי גבול מפני שהם למעלה מן החכמה כידוע ועליהם נאמר ואת ארבע הידותנא כו' וד"ל. כי חו"ג כ"א כלול מב' [מדות כו', ולהיות כי הרבה הן גבוהים מן המוח שבראש לכך יכולים] להגביה הידים הגבה למעלה מן הראש וכמ"ש במ"א בענין נשיאת כפים וישא אהרן [את] ידיונב כו' ששרש הידים הוא בבחי' רדל"א שהחכ' ומוחין שבראש הוא סוף מדרגתו בחי' מל' שבו כו'. וזהו אשר נשאתי את ידי יד כההנג דמל' דאצי' שירדה בסתר המדרגות נשאתי אותם*54 הגבה למעלה מראשו כו', והן בחי' חג"ת דא"א שיכולים להשפיל עצמם למטה מטה ולהגביה למקום הגבוה מאד נעלה מן הראש ומוחין וכמ"ש ומתחת זרועות עולםנד כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו עיקר ההוראה על עוצם הפלאת מדרגתם למעלה [מן] הראש במה שיכולים להשפיל עצמם מאד למטה מטה כו', וכמ"ש במ"א בענין ימינך פשוטהנה [מטה מטה] לקבל השבים מחמת שהי[א] יד הגדולה הגבה למעלה מן הראש כו' וד"ל. והיינו שעליות המל' יהי' מהארת הכתר דוקא וכמ"ש וגאלתיך אנכינו מי שאנכינז כו' מטעם הנ"ל שנעוץ עמ' 212 ּ תחלתן בסופן כי אשת חיל עט"ב לפי שהרצון עיקרו בתושבע"פ, וכמ"ש ונתתי צבי בארץ החיים כנ"ל וד"ל.
וזהו אשר נשאתי אותה והעליתיה כ"כ בעליות המדריגות עד שתהי' עטרת תפארתנח לאברהם וליצחק כו' וכמ"ש והיית עטרת תפארת כו' צניף מלוכה בכף אלקיךנט, פי' עטרת תפארת ידוע כי הפאר שבעטרה שעל הראש של אדם זה לא ידמה לפאר עטרת זו בראשו של אדם א[חר] נמוך ממנו במדרגה וכיוצא בזה. אמנם העטרה בעצמה כשאינה בראש כל אדם רק תלוי' ועומדת הנה הי[א] כלולה מכל מיני פאר שבעולם שהרי כאשר ילבשנה אדם זה יתפאר בה באופן פרטי ואדם אחר יתפאר באופן אחר, אבל בעצמותם הי'ס גבוה מאד נעלה מן ההתפארות לגמרי, כי ההתפארות הוא ע"י האדם שהוא בחי' כלי אליה ולפי אופן הכלי יהי' בה אור הפאר וההידור, משא"כ כשהי[א] בלא כלי הרי ההתפארות בה בעצםסא ולא בפועל וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו עטרת שהי[א] תפארת לכל לובשה כו', וע"ד משל זה יובן למעלה דכתר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור