חיותם מבחי' התבונה בגדולת ה' שהיא המולדת ההתפעלות ורשפי אש, אמנם הרשפי אש וההתפעלו' גורמי' תוספת כח בבחי' ההתבוננות כנ"ל בענין והחיו' נושאות כו' וכן הוא באדם שלמטה שע"י התבוננתו בגדולת ה' יוליד ההתפעלות וההתלהבות לה' וגם ע"י ההתלהבו' תיתוסף אור ההתבוננות, והנה ההתלהבות תמצא ע"י תוספת חיות הבשר הגשמי שנתעכל ונעשה דם הוא הנפש ונותן תוס' כח להתלהבו' האלקי ה"ז ממש כקרבן הבהמה הגשמי' באש שלמעלה ע"ג המזבח, נמצא שיש כח בבשר בהמה גשמי' לגרום תוס' אור באדם בשכלו ומדותיו והיינו מצד שרשן בבחי' בהמה שלפני האצילות שהוא למעלה משרש האדם שהוא בעולם התיקון כנ"ל שעולם התהו קדם לתיקון וכמו שמטעם זה יש כח בחיו' עליונו' דבריא' להיות נושאות את דמות כמראה אדם שעל הכסא, וז"ש ר"נ עד לא אכילנא בישרא דתורא לא צלילא דעתאי כי המאכל גורם תוס' אור באדם, אמנם זהו לאחר שיתברר המאכלי' אבל קודם שיתבררו הרי הם למטה במדרגה מהאדם והוא המברר אותן שהכח הזה נמצא בו דוקא מצד שרשו באדם דתיקון שהוא ש' מ"ה המברר כי הוא בחי' שלימו דכולהו כי נעוץ תחלתן כו' ולכן ע"ה אסור לאכול בשר לפי שאין לו כח לברר ולהעלות המאכלי'. ונמצא מובן הקיצור מכל הנ"ל שקודם שנתבררי' המאכלי' דדצ"ח אזי האדם גבוה מהם והוא המבררם, ולאחר שמתבררי' אזי הם גבוהי' יותר ומעוררי' בשרשן בחי' בהמה שלפני האצילות וכענין המבואר בע"ח ששם ב"ן לאחר הבירור גבוה משם מ"ה.
הפרק הראשון יבאר בענין שהאדם מברר המאכל שאוכל ומעלה אותו ולכן ע"ה שאין בו כח לברר אסור לאכול בשר, ואחר שהמאכל מתברר הוא מעלה את האדם כמ"ש ר"נ עד לא אכילנא כו', ושכמו כן למעלה הוא ענין חיות נושאות את הכסא וגם מנושאות.
ב) ועפ"י הקדמה זו שבפרק דלעיל יובן ג"כ ענין שנתקנא אהרן בקרבנות הנשיאי', כי הנה מצות הקרבנות היא ג"כ ע"ד הנ"ל באכילת האדם כי במה שלוקחי' בשר בהמה ושורפי' אותה ע"ג המזבח בזאת היא מתבררת ועולת למעלה בבחי' עילוי גדול וכמשל עליי' המאכל כשהאדם בר דעת אוכלו שנהפך מצומח או חי לבחי' מדבר כך עד"מ עליי' הקרבן שהבהמו' שהן מבחי' גבורו' דנוגה בישרא סומקא מתבררי' ונכללי' במל' דאצילות והוא ענין האש של מעלה שהי' יורד לקבל הקרבן, ואחר שהקרבן מתעלה [אזי] הוא מעלה את בחי' המל' כמשל שהמאכל מחי' את האדם אחר שנתברר מצד ששרשו נעלה [יותר] מצד שרש הגבו' דנוגה שהוא בבחי' גבורו' דתהו עי"ז כשמתבררי' הם מעלי' את [בחי' הנ"ל לשרשן] דתהו וזהו סוד מצות הקרבנות שהם גורמי' עליות העולמות [הגבה מאד נעלה].
וזהו שחלשה דעתו של אהרן על ריבוי הקרבנות שלהם להעלות הגבו' דנוגה ולמה לא הי' הוא המקריב לפי שזה הדבר תלוי בו יותר שהרי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור