דאתוון ותו הסוף והמ"ם באמצע לכן ג"כ המשכת התהלה כתר לדוד מל' זהו ע"י א"ב כ"ב אתוון שעי"ז נמשך מבחי' אני ראשון מל' דא"ס בבחי' ואני אחרון וכענין ותהלתי אחטם לשון חותם שהוא ע"י כ"ב אתוון כנ"ל:
(ה) תצוה ק"פ ע"ב בפ' במדבר דקי"ט סע"ב פי' ענין תהלה היא מל' לרומם אותה ולחברה עם ז"א וצ"ל שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וזהו ענין הנותן מטתו בין צפון לדרום ואח"כ היחוד ע"י ת"ת קו האמצעי כמ"ש בזח"א פ' חיי קל"ג א' בענין ג' תפלות. וע"כ צ"ל תהלה לדוד ג"פ בכל יום ואזי מובטח לו שהוא בן העוה"ב שהרי יחוד זה הוא המשכה מעוה"ב שהיא בינה שבה התגלות הכתר להיות נמשך במל' בחי' זו ע"י ז"א והוא הנק' בן העוה"ב עיין ס"פ לך לך בענין בן חורין בן שמן כו'. בפ' ואתחנן דר"ס ע"א נז' ג"כ ענין תהלה לדוד:
(ו) בפ' וארא דכ"ח סע"ב פי' ארוממך אלקי המלך להעלות המל' הנק' נהורא תתאה להתחבר בנהורא עילאה שהוא ז"א. והיינו יחוד הכלה עם החתן וא"כ יובן ביאור הדבר עדמ"ש בד"ה כי על כל כבוד כו' שיש ב' בחי' כבוד. כבוד עילאה ל"ב נ"ח עילאה שם למעלה היש וזהו הכבוד וכל מה שלמטה הוא אין כו' אבל כבוד תתאה בחי' מל' מקור דבי"ע נק' יש מאין שלמטה היש כו' ולמעלה אין שאינו מושג והכבוד ביטול היש לאין. ומבחי' זו נמשך ע"י ההשתלשלות יש ודבר נפרד כו'. וע"כ צריך לחבר כבוד תתאה כבוד כלה לבחי' כבוד עילאה להיות ביטול. ואח"כ יהי' נמשך ברוך כבוד הוי' ממקומו להיות למטה ג"כ גלוי הביטול וזהו ארוממך כו' ואח"כ ואברכה כו'. ובת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי פי' ארוממך אלקי המלך היינו בחי' ממכ"ע שהוא בחי' שם זיו והארה שנמשך ע"י כמה צמצומים כו'. וא"כ ארוממך לחפוץ למהו"ע ית' ועי"ז יעלה בחי' ממכ"ע בסוכ"ע ע"ד מלך יחיד כו' וכענין וזוקף בשם כו' וכענין עליות דשבת וכמ"ש בד"ה והי' מדי חדש בחדשו בענין שמש צדקה ומרפא שבחול היא חולת אהבה שכלתה נפשה לעלות לא"ס ב"ה כו' ובשבת ישמחו במלכותך כו' ואז מלך רב אקרי ועד"ז הוא ענין ארוממך כו'. ועמ"ש מענין עליה זו דשבת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ובד"ה שובה ישראל עד שאזי מתעלה חיצוניות החיות לקבל מבחי' הפנימי' היינו מאור א"ס ממש שער החצר הפנימית כו' וביום השבת יפתח כו' ותפלת ימות החול הוא מעין שבת וזהו ארוממך:
(Z) ועפ"ז יש לפרש ענין המלך המרומם לבדו מאז פי' מאז היינו קודם שנברא העולם כמ"ש נכון כסאך מאז כמ"ש בנדרים ל"ט ב' וברבות ר"פ בראשית כסה"כ מנין כו'. ובפסחים נ"ד א' דריש לה מפסוק כסא כבוד מרום מראשון. ירמי' י"ז י"ב. והנה פי' כסא הכבוד יש לפרש על חו"ב שהם כסא לא"א כ"כ במק"מ תרומה קס"ה ב' וא"א נק' מלך הכבוד עיין בהרמ"ז במדבר קי"ח ב'. וברע"מ פ' פינחס דרנ"ה פי' הראני נא את כבודך קאי על הכתר וגם ח"ע נק' כבוד ששם עיקר השראת אור א"ס שהוא היש האמיתי וכולא קמי' כלא חשיב וזהו הכבוד הכתר והכבוד לחי עולמים. ובינה נק' כסא הכבוד שהיא כסא לגילוי והשראת מלך הכבוד. וזהו המלך המרומם לבדו כי בבחי' מל' צ"ל ארוממך כו' דאל"כ הרי יורדת למטה להסתתר בבי"ע אשר למטה היש כו'. אבל בחי' מלך עילאה ע' יתרו ס"ז ב' נק' המלך המרומם לבדו שהוא מרומם בעצם בבחי' אתה הוא ה' לבדך כו' דכולא קמי' כל"ח ממש וזהו מאז מבחי' נכון כסאך מאז מרום מראשון כו'. ועיין ברבות בשלח ר"פ כ"ג. בענין אגוסטוס שהוא מלך המלכים יושב. אבל מלך עומד. לכן בבחי' מלך צ"ל ארוממך כו' אבל בבחי' מלך המלכים מל' דא"ס הוא המלך המרומם ואין שייך לומר ע"ז ארוממך כו' והיינו מאז נכון כסאך מאז ועתיק יומין יתיב כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור