קליפות הטמאות לגמרי עד"מ כשנופל אבן ולבינה מחומה מה שהלבינה גבוה בחומה יותר כשנופלת למטה נופלת למרחוק יותר משא"כ כשנופלת לבינה בתחתית החומה נופלת סמוך לחומה כמו"כ יובן הנמשל מפני ששרש פני ארי' אל הימין גבוה כשנפל למטה הוא למטה חי' טמאה ופני שור שמהשמאל כשנפל למטה הוא בהמה טהורה בנוגה שיש בה טו"ר, ויובן עוד ממה שאנו רואים שהקליפה קדמה לפרי והקש והתבן צומחים קודם להפרי והוא מטעם הנ"ל ששרשם מעולם התהו שנפל בשבה"כ שקדם לעולם התיקון, וגם יובן מארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שהפי' שבכדי שיהי' גילוי אוא"ס ב"ה בעולמות שהוא והדר נהורא צ"ל מקודם צמצום ומקו"פ כמ"ש בע"ח והוא כמ"ש ישת חשך סתרו שלמעלה מהאור כי התורה נק' ותורה אור שהוא בחי' ח"ע וישת חשך סתרו הוא כתר עליון שלמעלה מח"ע ונק' חשך שלמעלה מההשגה כו' ולמטה אנו רואים ויהי ערב ויהי בקר שהחושך דלילה הוא למטה במדריגה מהאור דיום, והכל מטעם הנ"ל מה שגבוה בשרשה כשירד ונפל למטה הוא למטה בתחתית המדריגה ולכן כל העבודה למטה לאהפכא חשיכא לנהורא שע"י שמהפכים חושך לאור ממשיך ומעורר למעלה שיהי' מגלה עמוקות מני חושך ויתרון אור מתוך החושך שבחי' ישת חשך סתרו יאיר בגילוי בעולמות, ועד"ז יובן ענין דצ"ח הגם שהן למטה במדריגה מהאדם אך בשרשם הם מעולם התהו שקדם לעולם התיקון ולכן בעש"מ קדמו בבריאה כי המאמרות הן כסדרן מלמעלמ"ט והאדם אחור למע"ב ולכן יש כח בדצ"ח להחיות את האדם כי החיות שמלובש בדצ"ח הוא מעולם התהו רבוי האור והחיות, וזהו כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דלעילא בחי' עולם התיקון שמקבל ממקורו מוצא פי הוי' רבוי אורות דתהו כו', ולכן אנו רואים שבמאכלים ופירות יש בהן תענוג ומתיקות יותר מבאדם מפני שרש התהוותן שנפלו בשבה"כ מעולם התענוג שהוא מדריגה גבוה כמ"ש אז תתענג על הוי', אך אעפ"כ יש בחי' באדם שהוא קדם למע"ב כמו שאנו רואים שהאדם הוא מובחר הנבראים וכמארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו' והענין כי בכל העולם לא נמצא רק ד' בחי' דצח"מ והן נגד ד' עולמות אבי"ע דומם הוא עולם העשי' וצומח הוא נגד עולם היצי' עולם המלאכים שנק' צומח כמ"ש אז ירננו כל עצי היער לפני הוי', וקאי על המלאכים עולם היצי' שנק' יערי כו', וחי הוא נגד עולם הבריאה בחי' מרכבה פני ארי' פני שור כו', ואדם הוא נגד עולם האצי' שנק' בחי' אדם כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו', וכשם שאין ערוך בי"ע נגד עולם אצי' שהוא בחי' אלקות איהו וחיוהי וגרמוהי חד ועולמות בי"ע הן נבראי' בע"ג מאין ליש כו' כמו"כ בעוה"ז אין ערוך דצ"ח נגד האדם.
ב) והענין כמ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וי"ל כפל לשון בצלמינו כדמותינו, אך ידוע שהוא בחי' יחו"ע ויחו"ת, והוא כמו ההפרש בין אחד לועד שועד הוא בחילופי אתוון אחד כי פי' אחד הגם שח' מורה על ז' רקיעים וארץ וד' על ד' רוחות העולם אעפ"כ בטלים לא' אלופו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור